הדילמה המוסרית של פנחס

בס"ד

מחשבה על פרשת פנחס 5784

מנהיגות, אתיקה ואחריות

פנחס וברית הכהונה

הכהונה היהודית (כהונה) הוקמה בתחילה באמצעות אהרון וארבעת בניו - נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר. הדבר מפורט בספר שמות (שמות כח, א), שם מצווה ה' על משה להפריד את אהרון ואת בניו לעבודת הכהונה. אהרון ובניו הוקדשו והוכנסו לתפקידיהם ככהונה באמצעות טקס מיוחד שכלל משיחה, קורבנות ובגדים ספציפיים (ויקרא ח-ט).

אבל פנחס בן אלעזר, לא נכלל בכהונה שנוסדה באמצעות קידוש אהרון ובניו. הסיבה לכך היא שפנחס היה באותה תקופה בן של אלעזר, וה' ציווה שהכהונה תורכב רק מאהרון ובניו, וכל בנים וצאצאים יהודים זכרים מאבותיהם של בנים שייוולדו להם. לְאַחַר הם הוקדשו. לכן, פנחס, אשר היה לו כְּבָר נולד לאלעזר, היה לו מעמד של לוי רגיל.[1]

אולם, אלוקים כרת עמו ברית שהוא יהפוך לכהן אחרי הכל, כפי שאנו קוראים במדבר כ"ה, יג. הסיבה לכך שאלוהים עשה זאת מתוארת בפסוק יא: הוא השיב את חרון אפו של...

אלוקים מבני ישראל. מה קרה?

כדי להבין מדוע קיבל פנחס את ברית הכהונה, עלינו לחזור לפרשת בלק, בפרשה זו. בלעם מנסה לקלל את עם ישראל, אך נכשל משום...

אלוקים אילץ אותו לברך את היהודים במקום לקלל אותם. אולם, בלעם לא נטש את תוכניותיו הרעות בקלות כה רבה, והוא הגה אסטרטגיה חדשה לפגוע בעם היהודי. על פי רש"י, בלעם יעץ למדיינים ולמואבים לאלץ את היהודים לעבוד עבודה זרה, על ידי פיתוי תחילה להתנהגות בלתי מוסרית בבעל פעור.[2] אז שלחו המדיינים את נשותיהם למחנה היהודים כדי לעורר את הגברים ולאחר מכן לסרב לקיים איתם יחסי מין אלא אם כן יעבדו תחילה את האליל פעור. נראה כי תוכנית זו עבדה משום שאלוהים כעס על הגברים היהודים שנכנעו, ומגפה פרצה בקרב אלה שחטאו אך לא הוצאו להורג על ידי בתי המשפט עקב מחסור בעדים. בסך הכל, 24,000 גברים מתו כתוצאה מהוצאה להורג או מהמגפה.[3] אחד ממנהיגי העם, זמרי בן סלוא, נסיך לבית אבות משבט שמעון, ניסה לעצור את מקרי המוות על ידי הטלת כופר באמינותו של משה, אשר נשא אישה מדיינית לפני מתן התורה. זמרי התעמת עם משה וניהל בפומבי יחסי מין אסורים עם כזבי, בת מלך מדייני בשם צור.

המנהיגים היהודים המבוהלים שהיו צריכים להתערב כדי לעצור את זמרי שכחו מה לעשות. אבל על פי התלמוד (סנהדרין פד, א), כאשר ראה פנחס את המתרחש, הוא נזכר בפסיקה לפיה "יהודי קנאי יכול לקחת את החוק לידיו ולהכות יהודי המקיים יחסי מין בפומבי עם גויה". בברכת משה (ראו רש"י על במדבר כ"ה, ז), הרג פנחס את הנסיך זמרי ואת הנסיכה כזבי בדקירה אחת של חנית, והמגפה באה לקיצה.[4] 

אלמלא פנחס היה עושה זאת, אזי ה' באפו היה מוחק את כל שבט שמעון בני ישראל.²

הקבלות לאתגרים אתיים מודרניים

כשקראתי את סיפורו של פנחס, זה הזכיר לי מקרה שקרה לי במקום עבודתי לפני מספר שנים.** פעוט לא הופיע בגן, והסיבה שנתן האב נשמעה מדאיגה. בסופו של דבר, בדרכים עקיפות, גילתה הנהלת בית הספר שהפעוט שוהה באתר נופש עקב בעיות מורכבות בבית. אם היינו יודעים באיזה אתר נופש הוא נמצא, היינו יכולים ליצור איתו קשר ואולי להציע את עזרתנו.

למרבה הצער, אנו שומעים לעתים קרובות בתקשורת על מה שאנשים יכולים לעשות תחת לחץ קיצוני וכיצד מעשי ההורה מובילים לעיתים לטרגדיות המשפיעות על משפחות שלמות. בהקשר זה, הרגשתי צורך עז לעשות משהו. אבל מהי דרך הפעולה הנבונה ביותר במצב זה?

שקלתי להתקשר לאתרי הנופש כדי לברר לגבי המשפחה. עם זאת, עקב חוקי הפרטיות, אתרי הנופש לא סיפקו מידע על אורחיהם. ובכל זאת, חשבתי שאולי מוצדק מוסרית להביע את דאגתי, בתקווה שהאתר ישמור על המשפחה ואולי ימנע טרגדיה משפחתית.

כל זה נדון עם המפקחת שלי. אחרי הכל, המפקחים מחליטים בסופו של דבר מה צריך לעשות במצבים כאלה. הרגשתי שהתקשרות הייתה הכרחית, אבל המפקחת שלי האמינה שעלינו לחכות. קיבלתי את ההחלטה הזו, מתוך הכרה שהיא האחראית בסופו של דבר, אפילו במצב הזה, ולא היה ראוי מצידי ללכת בניגוד לעצתה ולבצע את השיחה.

למרבה המזל, המשפחה הזו לא קיבלה החלטות בלתי הפיכות. אבל המצב נשאר במוחי זמן רב. מה אם טרגדיה משפחתית הייתה מתרחשת? כמה אשם הייתי מרגיש על כך שהייתי עוקב אחר עצתו של הממונה עליי, איתה לא הסכמתי?

בסיפור פנחס, הוא פעל עם "ברכת משה", אך זו הייתה רק אישור מצד משה שפנחס זכר את תורת התורה בצורה נכונה. למעשה, בתורה תורת קנאי (שחלה רק בשני מקרים) *), אם אדם מבקש רשות להוציא להורג את העבריין במקום, יש להבהיר לו שאסור לעשות זאת. בבקשת רשות, הוא מגלה שהוא אינו קנאי אמיתי. דילמה זו נותרה שאלה קשה עבורי: האם עלינו לבקש רשות מהמפקחים שלנו כאשר משהו דורש פעולה דחופה, או ללכת לפי המצפן המוסרי שלנו? מה הייתה הבחירה המוסרית הנכונה במקרה זה?

אירוע זה מדגיש את החשיבות של רב אישי או יועץ מהימן, ולימוד ההלכה כפי שהיא חלה עליך, כדי שתדע כיצד לפעול כאשר מתעוררת סיטואציה. דיון בדילמות כאלה עם מנהיג רוחני יכול לסייע בקבלת ההחלטות הנכונות בצורה מצפונית במצבים קשים.[5]

נקודות למידה

חוסן מוסרי: פנחס גילה חוסן יוצא דופן בכך שהתערב מתוך תחושה עמוקה של חובה מוסרית. עובדה זו מעלה שאלות לגבי מתי לפעול על פי סמכות לעומת אמונות אישיות בתפקידי מנהיגות.

דילמות אתיות: פעולותיו של פנחס מהדהדות באתגרים אתיים מודרניים, כגון התמודדות עם חוקי הפרטיות תוך התערבות במשברים פוטנציאליים. עובדה זו מדגישה את החשיבות של התייעצות עם הנחיות אתיות ויועצים מהימנים.

הדרכה והשתקפות: גישה למנהיגים רוחניים ומנטורים מציעה תובנות יקרות ערך לקבלת החלטות אתיות נכונות במצבים מורכבים, תוך הדגשת הצורך בהתבוננות ובהכוונה אתית.

תובנות אלו מתוך סיפורו של פנחס שופכות אור על עקרונות נצחיים של מנהיגות, אתיקה ואחריות, החלים הן בהקשרים היסטוריים והן בדילמות עכשוויות.

מאת אנג'ליק סייבולטס

בתודה לרב תני ברטון ולד"ר מיכאל שולמן על התשומות והמשוב

הערות שוליים/מקורות

[1] רש"י על במדבר כ"ה:י"ג
[2] רמב"ן על במדבר כ"ה:1 ורש"י על במדבר כו:יג.
[3] ספריא
[4] ברית השלום
הרב פרנד על פרשת השבוע
עַל יְדֵי רבי ישוכר פרנד

[5] דין התורה של קנאי כפי שהוא חל על גויים, במקרה של גוי שמגדף, כלול ב... הקוד האלוהי, חלק ה' (איסור הרצח).

* רק במקרה זה ובמקרה של מי שמקלל את שם הטטגרמטון של אלוהים.

** כל הנתונים האישיים שונו מסיבות של פרטיות. הדוגמה עוסקת רק בדילמה המוסרית.

טקסטים מכון ממרא

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.