בס"ד

שמות כ"ה:1-כ"ז:19

וַיַּעֲשֶׂו לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח).

בעוד שהתרגום לאנגלית מתרגם את שתי המילים האחרונות של הפסוק כ"ביניהם" (שבפועל מגיע לאחר תרגום אונקלוס, שם), המילה העברית בפועל היא בטווחם, בטוכאם, "בתוכם". בין התרגום המילולי לחופשי, אנו יכולים להסיק כי בנייתו של מיקדש, מקדש, מביא איכשהו את אלוהים בינינו ובתוכנו. אבל איך ייתכן שישות אינסופית תשכון במימד סופי?

התשובה היא, שיש הבדל איכותי בין גודל לאינסוף. מה שגדול קשור יותר לדברים גדולים אחרים. אם נדמיין את אלוהים כישות הגדולה ביותר, נטעה להסיק שהוא יתעניין יותר בדברים גדולים יותר, כמו עץ סקוויה או כוכב ענק, מאשר בבן אדם. אבל אלוהים הוא אינסופי, מה שאומר שהוא נמצא בכל מקום, אפילו ברמה הזעירה ביותר. "אין מקום חסר ממנו" (תיקון זוהר נז).  

ובכל זאת, במקרה כזה, מדוע אלוהים דורש מקדש, בהתחשב בכך שהוא כבר שוכן בכל מקום?

במדרש אנו למדים שהקב"ה חפץ, אם אפשר לומר כך, מקום מגורים בעולמות התחתונים מאז ראשית הבריאה, אך לא הרשה לנוכחותו לרדת לכאן עד שיתקיימו תנאים מוקדמים מסוימים, דהיינו, קבלת עול התורה על ידי העם היהודי, ובהרחבה, הכרה בו על ידי כל העמים. לאחר שרצונו התגלה לאנושות בנוגע לאופן שבו הוא רוצה שנתייחס אליו, וזה לזה, הוא הסכים לשכון בינינו. הפסוק שלנו רומז למצווה עשה לבנות מבנה המשמש כנקודת מוקד עבורנו, מקום להקריב קורבנות, לחגוג אותו ולחוות קרבה אליו (רמב"ם, הלכות בית הבחירה ‏1:1). באנגלית, למילה "sanctuary" יש מספר משמעויות, כולל "מקום קדוש או מקדש" ו"מקום מפלט ובטיחות". שתיהן מתארות את מה שהמשכן מייצג. אנו מעוררים תודעה של אלוהים על ידי בניית הבניין ושימוש בו כנקודת מגע, וברגע שיש נקודת מוקד, אנו מסוגלים לרוץ אל אלוהים כביכול, ולמצוא בו מקלט.  

אל לנו לשכוח שהפסוק אומר "ושכנתי בתוכם" אוֹתָם”"ולא "בתוכה". בסיפור של ה- שבעה קבצנים, רבי נחמן מבראצלאב ז"ל מתאר עץ העומד מעבר למרחב, כלומר, שאינו כבול על ידי ממד המרחב, הוא יכול להכיל כל יצור; יש שם מקום לכולם. כולנו יכולים למצוא מחסה בצילו. אלוהים עצמו מכונה... המקום, "המקום", כי "הוא מקומו של העולם אך העולם אינו מקומו" (בראשית רבה 68:10). רבי נתן שטרנהרץ ז"ל מקשר את רעיון ההתעלות מעל החלל לתלונה של הירח בראשית הבריאה, כאשר הירח, שהיה באותה תקופה שווה בגודלו לשמש, מחה, "שני מלכים לא יכולים לענוד כתר אחד!". אלוהים העניש את הירח בכך שהקטין את גודלו, אילץ אותו לגדול ולדעוך, והגביל את שליטתו לשעות הלילה. מכיוון שהירח לא הכיר בכך שאצל אלוהים, יש מקום לכולם ולכל דבר, הוא היה חייב להתקיים בגבולות המרחב (ליקוטי הלכות, הלכות ציצית 3).   

כיצד יכול אלוהים, שהוא אינסופי, לשכון בינינו? אין מקום! הנה המשמעות העמוקה יותר של ה... מיקדש.עלינו לפנות לו מקום. כשאנו בונים קהילות, עלינו להזמין אותו להצטרף אלינו; אפילו ההתכנסות האנושית הנאורה והשלווה ביותר היא מצומצמת עד שאלוקים מוזמן להיכנס. בנקודה זו, אנו יכולים לקחת חלק באינסופיותו ולהבין שיש מקום לכולם.


שבת טובה! שבת שלום!


מאת הרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.