בס"ד

פרשת תצווה - אל תאבד את ההתלהבות

בפרשת התורה השבועית אנו לומדים על בגדי הכהן הגדול. אפילו משם אנו יכולים להפיק לקחים לחיים. מבוסס על ספר השיחות תשמ"ח, כרך א', עמ' 314.

הקריאה השלישית בתורה השבוע נקראת "תצווה", שפירושה "וְצִוֶּה". בפרשה זו, ה' אומר למשה רבינו לצוות על העם היהודי בנוגע להיבטים מסוימים של בניית המשכן.

בקריאה זו, אנו לומדים על בגדי הכהן הגדול והכהנים האחרים. לא אכנס לכל פרטי הבגדים הללו - הם די מסובכים, וניתן למצוא בקלות רישומים והסברים באינטרנט. במקום זאת, ברצוני להתמקד במצווה אחת מסוימת הנושאת שיעור רב עוצמה לחיינו.

החושן והאפוד

בין כל בגדי הכהן הגדול היו שני פריטים ייחודיים. האחד היה החושן, שענד על החזה. השני היה האפוד, שדמה במידה מסוימת לסינר. מעניין לציין, שחלקו העיקרי של האפוד היה ממוקם מאחור והשתרע כלפי מטה, כמעט עד העקבים.

התורה נותנת איסור מפורש לגבי שני בגדים אלה: אסור להסיר את החושן מהאפוד. הם היו מחוברים בשרוכים מיוחדים, וזו מצות לא יפרידו ביניהם.

במבט ראשון, ייתכן שאין למצווה זו הסבר ברור מאליו. אך אנו יודעים שלכל פרט בתורה יש משמעות ויש בו לקחים עבורנו - אפילו אלה שנראים מינוריים או טכניים.

פנימי וחיצוני: שני חלקים של אדם

שני בגדים אלה מייצגים שני ממדים של כל אדם.

שריון החושן, הנישא בחזית, מסמל את המימד הפנימי של האדם - מה שבעברית נקרא פנסיההעצמי הפנימי, המהותי. האפוד, הממוקם בעיקר בחלקו האחורי, מייצג את ההיבטים החיצוניים של האדם - מעשינו, התנהגותנו החיצונית, החלקים הגלויים של חיינו.

התורה מצווה עלינו לא להפריד בין השניים. הפנימי והחיצוני חייבים להישאר מחוברים.

אם מעשיו של אדם מנותקים ממטרתו הפנימית, משהו מהותי חסר.

בניית חומה ללא מטרה

דמיינו אדם שבונה חומה. הוא מניח לבנה אחת על גבי אחרת, ומוסיף בזהירות מלט ביניהן. הוא עובד קשה ועושה בדיוק את מה שהורו לו לעשות. אבל הוא לא יודע למה הוא בונה את החומה הזו. הוא לא יודע למה היא תשמש.

כל מה שהוא רואה זה לבנה אחר לבנה אחר לבנה.

בהתחלה, הוא עשוי להמשיך לעבוד. אבל בסופו של דבר, הוא עלול להשתעמם. הוא עשוי להתחיל לחשוב: מה אני עושה? זה חסר משמעות. זה לא משרת שום מטרה. למה שאמשיך?

עכשיו דמיינו שמישהו אומר לו: "החומה הזו תהיה חלק מארמון. המלך עצמו יגור בחדר הזה. הוא ייהנה ממה שבנית."“

פתאום, אותה עבודה הופכת למשמעותית. הפעולה לא השתנתה - הוא עדיין מניח לבנים - אבל עכשיו הוא מבין את המטרה שמאחוריה. המימד הפנימי נוסף לפעולה החיצונית.

וזה משנה הכל.

עבודת ה' בפעולות יומיומיות

אותו עיקרון חל על חיינו.

לפעמים אדם מקיים מצוות או מתנהג בצורה מוסרית וערכית מבלי להבין לחלוטין מה הוא עושה. הרי אנשים רבים מנסים להיות מוסריים. אנשים רבים עושים מעשי חסד. מה מייחד זאת?

אדם עשוי להתחיל לחשוב: כולם עושים את זה. אין כאן שום דבר ייחודי. מה הטעם?

אבל כאשר אדם מבין שכל מעשה של חסד, כל החלטה אתית, כל רגע של יושרה הוא חלק ממשימה אלוהית, הכל משתנה. אלוהים ציווה על האנושות לבנות עולם מוסרי ואתי. כאשר אנו פועלים בחמלה, נותנים צדקה או עוזרים לאחרים, אנו מקיימים את רצונו.

ויותר מזה: עצם העובדה שאנחנו קיימים פירושה שה' רוצה אותנו. הוא בורא אותנו ללא הרף. כשאנחנו עושים טוב, אנחנו מבצעים את המשימה שהוא הפקיד בידינו.

לעולם אל תפרידו מטרה מעשה

זהו המסר העמוק יותר של האיסור לא להסיר את החושן מהאפוד.

לעולם אל תפרידו את המטרה הפנימית שלכם ממעשים חיצוניים.

כאשר אדם מנתק כוונה מהתנהגות, החיים יכולים להפוך מכניים, משעממים, אפילו מדכאים. "מה אני עושה? מהי מטרת חיי?" שאלות אלו עולות כאשר המימד הפנימי נותק מהמימד החיצוני.

אבל כשאנו זוכרים שמעשינו משרתים את מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, חיינו מקבלים משמעות. אפילו ה"לבנה" הקטנה ביותר שאנו מניחים הופכת לחלק ממשהו גדול הרבה יותר.

אלוקים נתן לנו את הכלים להגן על עצמנו מפני ייאוש. המפתח פשוט, אך עמוק: לעולם אל תסירו את הפנימי מהחיצוניות.

שמרו על קשר ביניהם - והחיים יהיו מלאים מטרה ושמחה.

שיחה מאת הרב טוביה סרבר


האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.