פרשת תיציי – הימנעות מבדיקות

קי טייציי (דברים כא:י-כה:יט )

דברים, כא:י-יא: “כי תצא למלחמה על אויביך ונתנהו ה' אלוהיך בידך ותשב אתו שבייה וראית בתוך השבויה אשה יפת מראה וחפצת בה ולקחת אותה לך לאישה”
רש"י, דברים, כא:יא; דה: ולאקאכטה: התורה דיברה רק בתגובה לנטייה השלילית, כי אם הקדוש ברוך הוא לא ירשה לה, הוא ישא אותה באסורות..."”

כי סייצא מתחיל במצווה הייחודית של ה יפת טור, האישה יפה המראה. התורה מתייחסת לתרחיש אפשרי שיכול להתרחש במהלך מלחמה. התורה מכירה בכך שאם חייל יהודי רואה אישה לא יהודייה בעיצומו של קרב, הוא עלול לחוש תשוקה בלתי נשלטת אליה. במקום להסתכן בכך שיפעל איתה בצורה חטאת, התורה מספקת דרך לחייל תאוותני לספק את תשוקתו.

נראה שזהו המצב היחיד שבו התורה מכירה בכך שהיצר השלילי כה חזק, עד שהתורה למעשה נותנת דרך מותרת למלא את רצונו. עולה השאלה מדוע מצב זה נחשב קשה יותר משלל התרחישים האפשריים האחרים שבהם אדם עלול להיות נתון תחת לחץ עצום לחטוא עקב היצר השלילי?

תלמיד חכם אחד משיב שכמעט בכל מקרה בו אדם עומד בפני מבחן בו הוא נמצא בסיכון להיכנע לנטייה השלילית, עליו לשאוף להימנע מהמבחן ככל האפשר, ואם הוא מוצא את עצמו נתון באופן בלתי נמנע למבחן, עליו לברוח מהר ככל האפשר כדי להגן על עצמו מפני סכנת כישלון במבחן. אולם, אלו אינן אפשרויות מעשיות במקרה של חייל שעושה קרב קדוש - עליו לצאת לקרב, וכשהוא שם, אסור לו לעזוב, בגלל האיסור לברוח שמא יפגע בחבריו החיילים. מכיוון שאין לו ברירה אלא להתמודד עם המבחן חזיתית, התורה מכירה בכך שייתכן שיהיה קשה מדי עבורו להתגבר עליו. אין זה נכון בשום מקרה אחר, משום שאין מצב דומה אחר שבו אסור לברוח.

ישנם מקורות רבניים רבים בנוגע לחשיבות ההימנעות מניסיונות. אחד מהם הוא שאם אדם צריך ללכת לאנשהו, ויש לו שתי דרכים אפשריות ללכת בהן, אך ישנן תמונות לא צנועות בדרך אחת, אז עליו ללכת בדרך השנייה. אם בכל זאת הוא הולך בדרך שבה יש תמונות, אז הוא נקרא רשע גם אם התגבר על הניסיון ולא הביט במראות האסורים. זאת משום שלא היה צריך להכניס את עצמו למצב כה קשה שלא לצורך.¹ באופן דומה, אנו מבקשים מאלוהים בכל יום בבוקר את ברכת '‘חמאוויר שיינה’ ('מי שמסיר שינה') שלא יביא אותנו לידי ניסיון, כי אנו חוששים שניכשל.²

רבנינו הגדולים, למרות שליטתם העצמית הרבה, עשו מאמצים רבים כדי להימנע מניסיונות. רבי שלום שוודרון נהג לספר את הסיפור הבא על רבי אהרן קוטלר.

“"כאשר רב אהרן התגורר בקלצק, ביתו היה במרחק מה מהישיבה: השימוש ברחובות הראשיים היה כרוך..." שמירת עינים סיכונים [סיכונים הקשורים לראיית תמונות אסורות]. אז הוא הלך במקום זאת דרך החצרות האחוריות, למרות שנאלץ לקפוץ מעל גדרות ולגרום לבעיות אחרות. פעם אחת קרה ששני תלמידים היו בביתו ודנו בתורה עד שכמעט הגיע הזמן לחזור לישיבה. הוא הציע ללוות אותם בדרכו המהירה והרגילה מאחורי הבית. הם לא יכלו לסרב. אולם, כשהגיעו לסמטה עם כלבים גדולים ועזים משוטטים, הם פשוט פחדו מדי להמשיך. רב אהרן הורה להם לאחוז בשולי מעילו וללכת לצידו. רועדים, הם צייתו, והנה! הכלבים התעלמו מהשלישייה.”³

הרב יוסף שלמה גולדשמידט מציין כי הרב קוטלר היה שמח לעבור בין גדרות גבוהות ובעלי חיים מסוכנים ולא ברחובות שבהם היה יכול לראות תמונות אסורות.⁴ עד כמה היה חשוב לו להימנע מהמבחן.

מיותר לציין, המידה שבה הרב קוטלר נמנע ממבחנים היא מעבר לנושא, אך הלקח רלוונטי להיבטים רבים בחיינו. יישום ברור אחד הוא בכל הנוגע לטכנולוגיה. אנשים רבים חשים שהם זקוקים לגישה לאינטרנט ולאמצעי תקשורת שונים מסיבות שונות.⁵, אך ידוע היטב שישנם אתרים ודרכי תקשורת רבים ולא הולמים שיכולים לגרום נזק רוחני (ונזקים אחרים) גדולים. ידוע היטב שאנשים רבים נכשלו במבחן זה, ולכן חיוני להתקין מסננים וחסימות יעילים שיכולים להפחית את הפיתוי להיכנס לאתרים כאלה.

זה בלתי נמנע בחיים שאדם יעמוד בפני מבחנים קשים רבים, אך חובה עליו להימנע מלהעמיד את עצמו במכוון במצב בו הוא יעמוד בפני מבחנים. בכך, הוא יפחית מאוד את כוחה של הנטייה השלילית המפתה אותו לעשות רע.

מאת הרב יהושע גפן

הערות:

1. בבא בסרה, 58א, ברכות, 61א.
2. מיותר לציין, נעמוד בפני מבחנים רבים ללא קשר למאמצינו, והתגברות על מבחנים כאלה מאפשרת לנו לצמוח. עם זאת, מקורות אלה מלמדים אותנו שאסור לנו לבחור להתמודד עם מבחנים מרצוננו החופשי.
3. ‘'האירו עינינו', עמ' 38-39, נכתב על ידי הרב יוסף שלמה גולדשמידט.
4. שם.
5. מומלץ להתייעץ עם סמכות תורנית מוסמכת לגבי השימוש המתאים בטכנולוגיה.
   

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.