בס"ד

צב (ויקרא ו'-ח' )

מאפיין ידוע של ההגדה הוא הבולטות של המספר ארבע: ארבע שאלות, ארבעת בנים, ארבע שפות גאולה, ארבע כוסות יין. באופן מרתק, בניתוח מעמיק יותר, לכל קבוצות הארבע הללו יש רמזים לכך שיש למעשה איבר חמישי!

הדוגמה הבולטת ביותר היא הדרישה לשתות ארבע כוסות יין. בגרסאות המוקדמות של התלמוד שדנות בכך, ישנה הערה מפתיעה מאוד: "רבי טרפון אומר: אנו אומרים הלל הגדול על כוס היין החמישית בליל הסדר של פסח".“¹ קשה מאוד להבין את האמירה הזו, בהתחשב בכך שכולנו יודעים שהחובה היא רק לשתות ארבע כוסות יין. ככל הנראה, בגלל קושי זה, רש"י והרשב"ם מתקנים את המילים וקובעים: "אנו משלימים את ההלל בכוס הרביעית ואומרים הלל הגדול". לפי גרסה זו, הבעיה מתבטלת שכן רבי טרפון מעולם לא דן בכוס חמישית.

עם זאת, פירושים מוקדמים אחרים חולקים על גישה זו ומבינים שרבי טרפון אכן התכוון לכלול כוס חמישית. הרמ"ם כותב: "ויש למזוג כוס חמישית של יין ולומר הלל הגדול".“²

מה אם כן ההבדל בין ארבע כוסות לכוס חמישית? הרמב"ם מסביר שארבע כוסות הן חובה, אך הכוס החמישית היא רשות. מסיבה זו, למרות שיש חובה להבטיח שאנשים עניים יוכלו לשתות ארבע כוסות יין, אין צורך לדאוג לחמישית. הראב"ד אף מרחיק לכת מהרמב"ם וקובע שהכוס החמישית אינה רק רשות, אלא שיש מצווה לשתות אותה, למרות שאינה חובה.

לכן, ישנן שלוש דעות בנוגע לכוס החמישית. רש"י ורשב"ם פוסקים שאסור למעשה לשתות את הכוס החמישית כיוון שהיא מוסיפה למצווה: הרמב"ם סבור שמותר לשתות אותה, והראב"ד טוען שזו מצווה שאינה חובה לשתות אותה. ההלכה האחרונה היא לכבד את כל הדעות - איננו שותים את הכוס מתוך כבוד לרש"י ולרשב"ם, אך אנו מוזגים אותה מתוך כבוד לרמב"ם ולראב"ד.

כידוע, כוס זו נקראת "כוס של אליהו" – כוס הנביא אליהו. הסיבה הטכנית לכך היא שכאשר התלמוד אינו קובע דבר חד משמעי לשאלה, הוא אומר לעתים קרובות "תיקו", שהוא ראשי תיבות של "התשבי [אליהו] יפתור את כל השאלות והמחלוקות". לכן, במקרה של המחלוקת על הכוס החמישית, היא תיפתר על ידי אליהו.

עדיין לא ברור מהו טיבו של כוס חמישית אניגמטית זו, ונשאלת השאלה היכן נמצאים רמיזות נוספות לחמשה בהגדה שעשויים לסייע בהבנת הכוס החמישית? כידוע, ארבע כוסות היין מתאימות לארבע שפות הגאולה. אך למעשה, קיים גם לשון חמישי. הארבעה הם: "אוציא, אציל, אגאול, ואקח [לי לעם]".“³ בפסוק הבא ממש, התורה ממשיכה, "וְהִבִּיאִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ..."“⁴ זה מתייחס להבאת העם היהודי לארץ ישראל על ידי אלוהים, שהיא השלב הסופי של הגאולה. נראה כי לשון חמישית זו תואמת את הכוס החמישית המסתורית, אך זה רק מקשה על הבעיה - אם יש שפה חמישית, מדוע היא לא מוזכרת במפורש ככזו, ומדוע הכוס החמישית המתאימה אינה חובה כמו האחרות?

ישנה רמיזה נוספת לחמש בנוגע לשאלות של מה נשתנה. בגרסה שאנו אומרים בהגדה יש ארבע שאלות, אך במשנה בפסחים יש שאלה חמישית - "בכל שאר הלילות אוכלים בשר צלוי, מבושל או מבושל, אך בלילה זה כל הבשר צלוי". שאלה זו נכללה במה נשתנה בכתבי היד המוקדמים של ההגדה שנמצאו בגניזה של קהיר. היא נשאלה כאשר בית המקדש עדיין עמד ואכלו מהכבש הצלוי של הפסח בליל הסדר. לאחר החורבן, שאלה זו הוסרה והוחלפה בשאלה על הנטייה.

ראינו כעת שלוש קבוצות של חמש, אך הכוס החמישית מכל אחת מהן נעדרת מההגדה. המכנה המשותף ביניהן הוא שכולם מייצגים את הרמה הסופית של גאולה שעדיין לא הגענו אליה. הרב דניאל גלאטשטיין מציין שעדיין לא הגענו לנקודה שבה נוכל לשתות את הכוס החמישית, כוס הגאולה השלמה. איננו יכולים לבטא את הביטוי החמישי של גאולה על הבאתנו לארץ משום שאנו עדיין בגלות.⁵. חסרה שאלה חמישית לגבי כבש הפסקל. אנו מקווים שנוכל להביא את כבש הפסקל ולשאול את שאלתו בקרוב."”⁶

זה מסביר את טבעם האניגמטי של כל החמשות - איננו יכולים לשתות את הכוס החמישית משום שטרם הגענו במלואה לגאולה הסופית, איננו יכולים לומר את המונח החמישי של הגאולה משום שטרם הגענו לגאולה המלאה בארץ; ואי אפשר לשאול את השאלה על שה הפסח עד שנזכה לאכול אותו. זה גם מספק סיבה עמוקה יותר מדוע הכוס החמישית נקראת כוס אליהו. זה רומז לעובדה שכאשר אליהו יבוא ויתיר את ספקותינו, זה יהיה הזמן שבו הוא יביא את בשורת הגאולה הסופית.

הפירושים מוסיפים עוד "חמישי" אפשרי בהגדה. הם מציעים שבנוסף ל"ארבעת הבנים" יש בן חמישי - הוא זה שאינו נוכח בליל הסדר עקב ניתוקו מהתורה. עם זאת, פרשנות שלילית זו אינה נראית מתאימה לחמישיות החיוביות האחרות הרומזות על הגאולה הסופית. לפיכך, אולי ניתן להציע שהבן החמישי הוא אכן זה שכרגע אינו מעוניין אפילו לבוא לסדר, אך ככל שנתקרב לגאולה הסופית הוא יחזור יחד עם כל שאר נשמות היהודים האבודות. באופן זה, הבן החמישי הוא גם מבשר על הגאולה הסופית, כאשר כולנו נמצא תורה.⁷

זה לא רק חלום באספמיה – במיוחד מאז אירועי השנים האחרונות עם מלחמת עזה והאנטישמיות הגואה, יהודים רחוקים רבים התעוררו לעובדה שיש משהו שונה ביהודים ושהעולם לא מקבל אותנו אם רק ננסה להיות כמוהם. לפיכך, זמנים קשים אלה מלאים גם בפוטנציאל להאיץ את שיבת היהודים אל ה'.

מי ייתן ונזכה בפסח הזה לשתות את כוס היין החמישית ולהגיע לגאולה הסופית.

רבים מהרעיונות במאמר זה לקוחים מ"מגיד הרקיע" שכתב הרב דניאל גלטשטיין, עמ' 169-174.

מאת הרב יהושע גפן

1. פסחים, קי"ח א'.
2. רמב"ם, הלכות חמץ ומצ0, ח"א.
3. שמות, ו':ו'-ז'.
4. שם, ו':ח'.
5. למרות שיש מדינה יהודית, אנו עדיין נחשבים כבניינים בגלות עד לבניית בית המקדש ולשיבת כל היהודים לארץ הקודש.
6. שם, עמ' 173.
7. ראה שם, עמ' 174 להסבר חלופי של הרב גלאטשטיין.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.