פרשת וישב- ההתנגשות האידיאולוגית של חנוכה

מייקיץ (בראשית מא:1-מד:17 )

בחנוכה אנו חוגגים את התבוסה המשמעותית של החשמונאים על הצבא היווני האדיר ואת נס השמן שבא בעקבותיו, שנמשך שמונה ימים.

המלחמה עם היוונים הייתה הרבה יותר מעימות צבאי סטנדרטי בין שתי עמים השואפים להשיג כוח. זו הייתה המלחמה האידיאולוגית הראשונה בהיסטוריה של האנושות; זו הייתה התנגשות בין שתי השקפות שלא יכלו להתקיים יחד בשלום. בתחילה, היוונים לא רצו לפגוע בעם היהודי, אלא קיוו להשפיע עליו באמצעות האידיאולוגיה ה"נאורה" שלהם של ההלניזם לנטוש את שמירת התורה לטובת מה שנתפס בעיניהם כאורח חיים נעלה יותר. עם זאת, ברגע שרוב היהודים התנגדו לניסיונותיהם, הם הפכו עוינים וניסו לאלץ את היהודים לנטוש את התורה.

לאחר שהחשמונאים התנגדו בהצלחה ליוונים וגירשו אותם מהארץ, החליטו חכמים לקבוע זיכרון קבוע לאירוע זה באמצעות חג החנוכה. לפיכך, בכל שנה אנו נזכרים בסכסוך היהודי-הלניסטי שהתרחש לפני זמן כה רב. מדוע כה חשוב לזכור אירוע כה רחוק?

האמת היא שנראה כי המאבק האידיאולוגי של חנוכה נותר משמעותי ביותר עבור כל יהודי. הבנת קונפליקט זה ברמה עמוקה יותר יכולה לעזור לנו להפיק לקחים חיוניים הרלוונטיים לחיינו כיום.

כדי להבין את הקשר בין יוון לעם היהודי, ראוי לבחון את סיפור התורה על אבותיהם של העמים הגדולים הללו. בפרשת נח השבועית, התורה מספרת לנו על המקרה בו חם, בנו של נח, גילה את ערוותו של אביו השיכור. בתגובה לכך, אחיו של חם, שם ויפת, כיסו את אביהם ושמרו על כבודו.¹.

רש"י מצטט את המדרש המספר לנו ששם יזם את המעשה הראוי הזה וכי יפת הצטרף אליו לאחר מכן.². שניהם זכו לגמול על מעשיהם הצדיקים, אך שם קיבל גמול גדול בהרבה. צאצאיו, העם היהודי, קיבלו את מצוות ציצית, בעוד שאלו של יפת יזכו לקבורה מכובדת. צאצאיו של שם זוכים למצווה חדשה המציעה הזדמנות לגדול ברוחניות, בעוד שגמול יפת יועיל רק לגופם, ללא נשמתם.

מדוע זריזותו הנוספת של שם בתקרית זו זיכתה אותו בגמול כה גבוה מבחינה איכותית מזה של יפת?

הפירושים מסבירים ששם לא רק היה להוט יותר מיפת לכסות את אביהם, אלא שכוונתו לעשות זאת הייתה ברמה שונה לחלוטין מזו של יפת. שם ראה את גילוי נח במובן רוחני והכיר בכך שזו מצווה להציל את אביו מחרפה כזו.

יפת, לעומת זאת, הסתכל על האירוע הזה בגישה הגיונית יותר, לפיה נח מושפל פיזית, ופעל על סמך זיהוי זה כדי לכסות על אביו.³. הייתה לו תחושה טבעית של זעם על טבעו הבסיסי של גוף אנושי חשוף. המוטיבציה הגבוהה יותר של שם היא שדרבנה אותו למהירות רבה יותר מאשר גישתו ההגיונית יותר של יפת. לפיכך, שם קיבל גמול רוחני גדול בעוד שיפת זכה רק לקבורה מכובדת, מה שרק מועיל לגופתו המתה.

מיד לאחר אירוע זה, נח משמיע הצהרה מכוננת בנוגע לתפקידם של שני האחים בהיסטוריה. "אלוקים יתן יופי ליפת וישכן באוהלי שם".⁴”"הפירושים מסבירים שמשמעות הדבר היא שיפת יתברך ב..." יופי, המתייחס לסוג היופי השטחי ביותר, זה שהוא רק עמוק בעור. כדי שיופי זה ינוצל בצורה נכונה, יש להציבו ב'אוהלי שם', מה שאומר שיש להשתמש בו כדי לחזק את הרוחניות.

הדבר מודגם על ידי המשנה במגילה, אשר לומדת הלכה מעניינת מאוד מפסוק זה. המשנה מספרת לנו שספר תורה יכול להיכתב רק בשתי שפות, עברית ויוונית. זה נגזר מהאופן שבו התורה אומרת שיפי יפת חייב לשכון באוהלי שם - הגמרא ראתה מפסוק זה שהצבת יופיו של יבן בתוך תורת שם יכולה ליצור שילוב יפהפה.

מדוע ניתנו שם ויפת דווקא ברכות אלו? נראה כי פעולותיו המוקדמות של יפת בשיתוף עם שם כדי לכסות את אביהם זיכו אותו בברכה זו; הוא הפעיל את זעמו ההגיוני על שפלותו של אדם החשוף פיזית כדי להצטרף לאחיו בעל המוטיבציה הרוחנית יותר. כתוצאה מכך, הוא עשה מעשה גדול בהצלת מבוכתו של אביו. מכאן בירך אותו השם שיגיע לגבהים גדולים אם ימשיך לכוון את הערכתו ליופיו של גוף מכוסה ואת ההיגיון שלו להשגת רוחניות בשיתוף עם שם.

עם זאת, הברכה חלה רק כאשר יפתח שואף להעמיק את היגיונו הטבעי והערכתו ליופי בעומק שם, אך אם ידחה את העומק הזה, התוצאה תהיה שונה מאוד. יופי פיזי ללא עומק רוחני מתדרדר במהרה לגופניות בסיסית שבה השטחיות שולטת.⁵. זה אכן היה המקרה עם היוונים – הם הדגישו את היופי הטבעי של האדם עד כדי כך שהם ביצעו מעשים בוטים של מגונה וחוסר מוסריות.⁶

רבי חיים פרידלנדר מתאר דרך נוספת שבה יוון כשלה בניצול ברכתו של נח להניח את חכמתו באוהלי שם. הוא מסביר שחוכמתם נותרה שטחית מאוד בכך שלא הייתה לה השפעה על גדולתם הפנימית של העוסקים בה.

הוא מביא סיפור על הפילוסוף היווני הגדול, אריסטו, שבו הוא נתפס מבצע מעשה מגונה. תלמידיו שאלו אותו כיצד יוכל לבצע מעשה שסותר באופן כה בוטה את תורתו. הוא ענה, "בזמן שעשיתי את מה שעשיתי, לא הייתי אריסטו". הרב פרידלנדר מסביר שאריסטו אמר שתורתו אינה מחייבת אותו ליישם אותה בחייו. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו יוון ללא שם מהווה דרך חיים שטחית ומסוכנת.

לעומת זאת, התורה של העם היהודי מחייבת אותנו לאמץ גישה עמוקה הרבה יותר לחוכמה וליישם את הלקחים החיצוניים שלה בחיינו הפנימיים.⁷. אדם הלומד תורה ואינו מפנים אותה אינו יכול להיחשב תלמיד חכם אמיתי. המהר"ל כותב כי ההבדלים הללו בין יוון לעם היהודי הובילו לעוינות גדולה בין שני העמים. במקום להעריך את העומק הרב שהתורה הציעה להם, היוונים הגיבו בקנאה רבה ועשו מאמצים אדירים להשמיד את צורת החוכמה המתחרה הזו.⁸.

הרב זאב לף רואה רמיזה מרתקת לכישלונה של יוון לתת עומק ליופייה הפיזי באותיות המרכיבות את שמה העברי - יבן. יוּד, וַוַו והנזירה האחרונה הן כולן קווים ישרים שאין להם עובי. זה מרמז על השטחיות שיוון מגלמת.

ראינו שקרב חנוכה היה הרבה יותר מסכסוך בין שתי עמים לוחמות. אלא, הוא היה התנגשות של שתי אידיאולוגיות: השטחיות של יוון כנגד הרוחניות של ישראל. הצלחנו בקרב הספציפי הזה, אך נראה שהמלחמה ממשיכה להשתולל עד היום. העולם המודרני מושפע רבות מהמחשבה היוונית, ובמיוחד מהדגש על פיזיות נטולת עומק. אי אפשר ללכת ברחוב מבלי להיחשף לפיזיות בסיסית. פיתוי השטחיות הזה ממשיך להוות איום גדול על שלמותו הרוחנית של העם היהודי.

ייתכן שאדם יהיה שומר תורה לחלוטין, ועדיין להיות מושפע מאוד משיקולים שטחיים בהיבטים רבים של חייו. הוא עשוי לייחס חשיבות רבה יותר לבגדים שאנשים לובשים מאשר לתכונות האופי שהם מפגינים. סוג הכיפה שעל ראשו ראוי לשיקול דעת, אך יש לזכור שפנימיותו של האדם היא החשובה ביותר. אדם יכול בקלות ללבוש את הלבוש שנראה שומר המצוות ביותר, וכתוצאה מכך הוא ירגיש שהוא מצליח בקיום התורה שלו.

באופן דומה, גודל ביתו של אדם או יופי הריפוד שלו עשויים לתפוס מקום גדול מדי בתפיסת עולמו. באופן דומה, עבודת הקודש של אדם יכולה להיות נשלטת על ידי שטחיות, למשל, האופן שבו הוא נראה לאחרים כשהוא מתפלל חשוב יותר ממה שהוא בראשו. יתר על כן, תמיד קיים הסיכון שהתורה שהוא לומד תישאר שטחית, מבלי להשפיע על אופיו הפנימי.

לפיכך, אנו רואים שהאיום של השטחיות היוונית נותר רלוונטי עד היום הזה. סיפור חנוכה מלמד אותנו שעלינו לזכור שהאידיאולוגיה היוונית של השטחיות היא איום גדול על שלמות התורה. מי ייתן וכולנו נזכה להגיע לעומק אמיתי ביחסינו עם אלוהים.

מאת הרב יהושע גפן

הערות:

1. נח, ט:כג. שם הוא אבי העם היהודי ויפת הוא אבי היוונים.
2. רש"י, נח, ט, כ"ג.
3. ראה נתיב נח, ט' 23, גור אריה נח, ט' 23, אות טז.
4. נח, ט':27-8.
5. ראה הרב שמשון רפאל הירש על התורה, נח, ט, כ"ח.
6. מעניין מאוד לציין שרגע השיא של יפת היה בכל הנוגע לכיסוי פיזיות גסה, בעוד שצאצאיו לא הפגינו כלל את הערכתו לביזוי שבחשיפת הגוף הפיזי.
7. סיפור חיים, מועדים, חלק ב', עמ' 65-69.
8. נר מצווה, נר ג.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.