בס"ד

בראשית ל"ז:1–מ':23

רוח מלך המשיח

“"וְהָיְתָה הָאָרֶץ בָּה וְבָקָה וְחֹשֶׁךְ כָּסֶה אֶת-תְּהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מִרְחַבֶּה עַל-הַמָּיִם" (בראשית א', ב').

"רוח ה'" המוזכרת בפסוק מתייחסת לרוחו של מלך המשיח. למעשה, הערך המספרי של הביטוי רוח א-לקים מרחפת, "רוח אלוהים ריחפה" זהה ל זו היא רוחו של מלך המשיח, "זאת רוח מלך המשיח" (בראשית רבה ב', ד'; בעל הטורים על בראשית א', ב').

מנקודת מבט כרונולוגית, כאשר אנו עומדים ברגע בריאת העולם, ביאת המשיח אמורה להיות אירוע בעתיד הרחוק. מדוע, אם כן, "רוח מלך המשיח" נוכחת בתחילת הבריאה? איזו מטרה היא משרתת?

רוח אלוקים מייצגת גאולה.

שאלה נוספת: ר.אוך אל-לוקים ("רוח ה') מייצגת גאולה; תוהו ובוהו (“"בטל ומבוטל") מייצג עולם ריק לחלוטין. הראשון הוא החיובי האולטימטיבי; השני הוא השלילי האולטימטיבי. כיצד נוכל להבין את היסודות הללו שקיימים בו זמנית?

לוט ובנותיו

כדי לענות על שאלה זו, עלינו להתייחס לאירוע מכמה פרקים לפני פרשתנו. "ותהר שתי בנות לוט מאביהן, ותלד הבת הבכורה בן ותקרא שמו". מואב”"" (שם, יט:36-7). יש לקחת בחשבון כאן שתי נקודות. הראשונה היא שמבחינה טכנית, בן נח רשאי לשאת את בתו (סנהדרין נח ע"ב). אם לוט היה בוחר במודע לשאת את בנותיו, לא היה מתבצע חטא של ממש. השנייה היא שלוט "לא ידע על בואתן וצאתן", כיוון שהיה שיכור מיין (בראשית יט:33 ו-35). בנותיו לא ביקשו ממנו להינשא להן, הן ביצעו את מעשיהן בסתר ומעולם לא הודיעו לו. אם יחסים אלה לא היו חטאים, מדוע להסתיר אותם? התשובה היא שבנותיו של לוט היו נשים צנועות ממשפחת אברהם. מעשה כזה, גם אם היה מותר טכנית, נחשב למגעיל לאורך הדורות, ופשוט לא נעשה (הרמב"ן, שם, פסוק 32).

כיום, באופן כללי, כאשר למישהו או למשהו יש מקור שערורייתי, אנשים עוסקים במה שמכונה כיום "ניהול מוניטין". הם נותנים לו שם חדש, או איזשהו הסבר לשון נקייה.

אך למרות הצניעות שבה נולדו ילדים אלה, השם שבחרה בתו הבכורה של לוט לבנה הוא שערורייתי לחלוטין. השם מואב או פירושו, בפשטות, "מן האב", או מרמז, "שהופרה על ידי אביה" (אבן עזרא, שם; יונתן בן עוזיאל, שם). בסופו של דבר, אומה שלמה תישא את שם הילד שנולד מגילוי עריות. עם מואב מתפתח בסופו של דבר לחברה בלתי ניתנת לגאולה, מופגנת ועובדת אלילים. לבסוף, בגלל מזימתם של המואבים להשמיד את בני ישראל על ידי פיתוים לעבוד אלילים, אלוהים גוזר, "לא... יבוא מואבי בקהל ה' עד דור עשירי; לא יבוא בקהל ה' עד עולם" (דברים כ"ג, ד'). הם בוטלו, בסך הכל.

חז"ל, לעומת זאת, מגבילים איסור זה לגברים מואבים, בעוד שנשים מואביות יכולות להפוך לחלק מהעם היהודי (יבמות עו ע"ב). וזהו מזל רב, משום שאותו אומה, עם עברה המלוכלך, מייצרת בסופו של דבר את רות, המודל של צניעות, וגיורת צדיקה. רות מכונה גם... אמא של המלכות, "אם המלוכה", שכן, כפי שאנו רואים בפסוקים האחרונים של מגילת רות, היא לא אחרת מאשר סבתא רבתא של דוד המלך - המלך המשיח הנמשח (בבא בתרא צא ע"ב).

ועכשיו להוכחה הבאה שלנו.

יהודה ותמר

סיפורם של יהודה ותמר (בראשית, פרק ל"ח) רווי בטרגדיה ובאובדן. יהודה מתרחק מאחיו, לאחר שהשתתף במכירת יוסף. כתוצאה מכך, יעקב אביהם נותר להתאבל במשך עשרים ושתיים שנה. יהודה מתחתן ומביא לעולם שלושה ילדים. הוא מוצא אישה צדיקה, תמר, צאצאית של שם, לער, בנו הבכור (רש"י, שם, ל"ח, כ"ד). ער, מודאג שההריון יהפוך את אשתו לפחות יפה (יבמות לד, ע"ב), מסרב לממש את הנישואין באופן שיאפשר הבאת ילד לעולם. הוא מת עריר.

יהודה מורה לבנו השני אונן להתחתן עם תמר, בתקווה שיוכלו להביא לעולם בן שייקרא על שם אחיו המנוח של אונן. אונן, כועס על כך שהצאצא העתידי יישא את שם אחיו, חוזר על התנהגותו של אחיו. גם הוא מת.

תמר, אלמנה פעמיים, נשלחת הביתה להמתין באבל בבית אביה עד שבנו השלישי של יהודה יגיע לבגרות. אך זוהי רק תחבולה; יהודה, שאינו מודע לחטאיהם של בניו, מניח שנישואים לתמר מסוכנים והוא אינו מתכוון לארוס לה את בנו שֶׁלַח. תמר למעשה נידונה להיות רווקה. אשתו של יהודה מתה לאחר מכן.

כדי ללדת ילדים, תמר, שהייתה קדושה בדרך כלל, מתחפשת לזונה כדי שיהודה חותנה יכניס אותה להריון. יהודה הייתה בהכרה, אך בדומה ללוט, "לא ידע כי זאת כלתו" (בראשית לח, טז). יחסים בין יהודה לתמר, שהיו בני נח, לא היו אסורים, אך תמר ידעה שיהודה לא היה מסכים לנישואין.

בנות לוט הניחו שכל המין האנושי הושמד במהלך הפיכת סדום, בדיוק כפי שקרה במהלך המבול (שם, יט:לא; השווה רש"י), וחשבו: "ירחם עלינו ה', ונולד בן ובת, והעולם יתקיים על ידם" (שם, השווה הרמב"ן). כוונותיהן היו טהורות. באופן דומה, תמר ידעה שצאצאיו של יהודה יהיו המקיימים הרוחניים של העולם, והיא רצתה להיות זו שתלד את ילדיו, ומצאצאיה של תמר יצא המשיח הצדיק. (ס'פורנו, שם, יט:טז).

תמר יולדת תאומים, פרץ וזרח (בראשית לח, כט). שושלת פרץ ממשיכה במגילת רות, שכן בועז, בעלה, היה נכדם בדור השביעי של יהודה ותמר.

דוד המלך

דוד המלך, מלך ישראל המשיח, הוא נינו של בועז (צאצא של יהודה ותמר) ורות (צאצאית של לוט ובתו הצעירה). כעת הכל התכנס. מה שאנו לומדים מכל זה הוא שגאולה מתוך החושך היא דפוס שקיים מראשית הבריאה. גם כאשר הכל "בטל ובטל", הגאולה מרחפת מעל התהום. בחיינו האישיים, ובעולם בכלל, ישנם זמנים אפלים, שבהם הרוע שופע, ואחריהם תקופות של טוב מתגלה, שבהן במבט לאחור, אנו יכולים לראות את ידו המכוונת של אלוהים בכל זה.

מָשִׁיחַ

אנו יודעים, למשל, שהמשיח, שטרם הגיע, יהיה צאצא של דוד המלך. ולידת דוד המלך היא תוצאה של סדרה ארוכה של תככים, מזימות, תחבולות ומניפולציות מאחורי הקלעים. מי היה יכול לדמיין שהמשיח יהיה צאצא של ילד שנולד מגילוי עריות, או עם של עובדי אלילים? ובכל זאת, במקביל לחושך נמצאת "רוח ה'", הכוונה הטהורה, הפוטנציאל לגאולה. לא משנה כמה אפל זה נראה, עלינו לזכור שה' מוביל אותנו דרך אירועי ההיסטוריה לעתיד מפואר, הגאולה האולטימטיבית. מי ייתן ונראה אותה במהרה בימינו, אמן.


מאת הרב תני ברטון



© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.