פרשת ויצא – המקום

בס"ד

בראשית כ"ח:י'-ל"ב:ג'

בתחילת פרשת השבוע אנו קוראים:

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא

“"וַיַּגֵּא יַעֲקֹב אֶל־הַמָּקוֹם וַיַּשְׁכֹּב שָׁם כִּי־בֹא הַשֶׁמֶשׁ וַיִּקַּח אֲבָנִים מֵאֲשֶׁר בָּמָּקוֹם הַהוּא וַיַּשְׁכֹּב בָּמָּקוֹם הַהוּא."”

(בראשית כח:יא)

רש"י (שם) מציין כי הפסוק אומר המקום, "המקום", מבלי לציין את המיקום בפועל. קיים אמצעי דקדוקי המצוי הן בכתובים והן בעברית מודרנית הנקרא ה ה' הידיע, ה- חה האידיה, היכן שהאות חה בתחילת מילה דומה למילה "the" באנגלית. המשמעות היא שאתה יודע מה מצוין. באנגלית, יש לנו את המילה "the" רק כדי לציין משהו שידוע (ובהולנדית, דה ו היט), בניגוד לגרמנית, שבה כל שמות העצם נכתבים באות גדולה.

יעקב נתקל במקום.

רש"י מסביר שהמקום הוא מקום שכבר הוזכר; זהו הר המוריה, כפי שכתוב בפסוק, "וירא [אברהם] את המקום מרחוק" (שם, כ"ב, ד).

יעקב נרדם במקום הזה, לכאורה אינו מודע למשמעותו. אך חמישה פסוקים לאחר מכן, הוא מתעורר בתחושת פחד ויראה, וקורא: "אלוקים במקום הזה - ואני לא ידעתי!" (פסוק 16). חווייתו של יעקב משותפת לכולנו כבני אדם. לכל אחד מאיתנו יש תת-מודע, חיים פנימיים עשירים, נטייה ללכת לאיבוד במחשבות, מוסחים. התודעה הנודדת נראית כמצב טבעי של קיום, בעוד שדרוש מאמץ להיות מודע. צורות המדיטציה השונות מתייחסות למציאות זו. למרות שיש שונות בין צורות המדיטציה, נראה שהתרגול הבסיסי הוא: להתמקד, לשים לב לתודעה הנודדת, להחזיר אותה בעדינות למיקוד ולחזור על הפעולה.

בבית הכנסת בו הלכתי היה הביטוי דע לפני מי אתה עומד, "דע לפני מי אתה עומד" (ראה ברכות כח ע"ב), חרוט בראש הארון. במבט לאחור, אני מבין שזה היה יותר מאשר יישום יפהפה של עלי זהב על עץ. זה היה טריגר מדיטטיבי לאלה שהבינו את משמעותו, שנועד לעורר את הרמה המתאימה של יראת כבוד וכבוד, הן לקדושת בית הכנסת והן למי שאליו התפללנו. נראה שאנו זקוקים לאותות אלה כדי לעזור לנו להתמקד בקריאת הרגע, כי אנו עסוקים באופן טבעי.

מה קרה בין יעקב שנרדם לבין התעוררותו עם מודעות מחודשת? חזון ה... סולם, הסולם הנמתח מכדור הארץ עד השמיים. רש"י מסביר שרגלו של הסולם החלה בבאר שבע, בעוד שראשו ריחף מעל בית אל (לוז), וכי מבחינה גיאוגרפית, נקודת המרכז בין שני המקומות הללו הייתה ירושלים. וירושלים היא הרומזת על ידי הביטוי המקום, המקום. שימו לב גם שאחד מכינויי האל הוא גם המקום, "המקום".

האיכות המדהימה של מקום זה נובעת מהעובדה שגם אברהם וגם יצחק התפללו שם. הסיבה לכך שהתפללו שם ניכרת מחזון הסולם של יעקב. כפי שמציין המלבי"ם בפסוק, בציטוט התלמוד, זהו "המקום בו נוגעים שמים וארץ". זהו שער לתפילות לעלות אל ה', וצינור שדרכו ה' מעניק לעולם מחיה. המטרה הכפולה של הסולם מסומלת על ידי המלאכים שעלו וירדו. הרשו לי להציע שהסולם, בצורתו הדו-כיוונית, מייצג גם את הגאות והשפל של התודעה הרוחנית. היא מגיעה, ואז נעלמת, ומשימתנו היא להתכוונן אליו כשהיא מגיעה.

“"ויקרא אברהם שם המקום" השם ירא (וירא ה'), כְּשֶׁאָמַר 'עַל הַהַר הַזֶּה יֵרָאֶה ה'' (בראשית כב, יד). "וַיִּגַּשׁ [יעקב] אֵלֶּה [ליצחק] וַיִּשְׁקֵהוּ, וַיְרַח [יצחק] אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֶהוּ לֵאמֹר, הֵן רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה בָּרֶךְ ה'" (שם, כז, כז); "וַיִּרְא וַיֹּאמֶר, מַה נוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה! הוּא אֶלָּא בֵּית ה' וְשַׁעַר הַשָּׁמַיִם" (בראשית כח, טז). לכל אחד מהפסוקים הללו ניתן אותו הסבר במדרש. בכל מקרה נלמד ששלושת אבות העם היהודי ראו חזון של בית המקדש הנבנה, הרוס ונבנה מחדש לעתיד. מהות החזונות הללו היא שבעוד שה' חפץ שייבנה בית מקדש שבו יוכל לגרום לשכינתו לשכון עלי אדמות, הוא אינו עוזב אותנו גם כאשר בית המקדש נעדר (ספרי, רנב).

לאברהם, יצחק ויעקב היו דרכים שונות להתייחס למקום שבו שמים וארץ נוגעים. אברהם התייחס למקום הזה כ- הר, "הר"; יצחק קרא לו סאדה, "שדה" (פסחים פח ע"א); אך יעקב קרא לו בית אל-לוקים, "בית ה'". מהי המשמעות העמוקה יותר של מונחים אלה?

שדה נגיש יותר, וסביר יותר שיהיה מיושב ומנוצל, מאשר הר. "ההר" של אברהם הוא סוג של מערכת יחסים שבה נראה כי אלוקים רחוק, בעוד ששדהו של יצחק מרמז על משהו אישי יותר. אבל יעקב התייחס למקום כ"בית". בדרך זו, יעקב הרים את המקום מעל המושגים "שדה" ו"הר", משום שבית הוא מקום מגורים אנושי אף יותר משדה. לפיכך, המקום עליו ייבנה בית המקדש היה "בית"; מקום התפילה - או התפילה עצמה, ללא קשר למקום - הוא המקום שבו אנו נמצאים בבית ובמקום הנכון, יהודים וגויים כאחד. בבית עם אלוקים. לכן, הפסוק קובע, "כי ביתי בית תפילה יהיה לכל הגויים" (ישעיהו נ"ו, ז'; ראה ליקוטי מוהר"ן א', י', ג').

מי ייתן ונזכה לשכון בבית עם ה' בתפילה, ולראות את בנייתו מחדש של בית המקדש בעיר ירושלים הבנויה, במהרה ובימינו.

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.