בס"ד
פרשת וישלח
פרשת השבוע מתחילה בשליחת מסר של יעקב לאחיו עשיו על כך שחי בשנים האחרונות עם לבן בחרן. חכמינו מפרשים את נוסח המסר בצורה מיוחדת, וזה כשלעצמו נותן לנו הוראה חשובה על סדרי עדיפויות בחיים. מבוסס על ליקוטי שיחות, כרך א', עמ' 68.
קריאת השבוע, תחת הכותרת וישלח, שפירושו "ושלח", מתחיל בסיפור על יעקב ששולח שליחים לאחיו עשו לאחר 20 שנה. עשו כעס מאוד על יעקב מסיבות רבות, ועכשיו, לאחר כל הזמן הזה, הם עמדו להיפגש שוב. כהכנה, יעקב שולח הודעה לעשו וגם שולח לו מתנה.
המסר שיעקב שולח הוא משמעותי. הוא אומר: “"גרתי עם לבן ועתה אנכי בא אליך למצוא חן בעיניך".” במבט ראשון, מסר זה נראה פשוט. אולם, מבט מעמיק יותר על המילים העבריות בהן השתמש יעקב מעלה שאלה.
יעקב משתמש במילה גארטי (גַּרְתִּי) לתאר את זמנו עם לבן. בְּעוֹד גארטי מתורגם ל"חייתי", זוהי לא המילה הנפוצה ביותר שניתן היה להשתמש בה. מדוע בחר יעקב במונח הספציפי הזה? חכמים מציעים כמה הסברים.
- המשמעות של היות הזר במילה:
המילה גארטי שורש משותף עם המילה גר (גֵּר), שפירושו "זר" או "זר". יעקב רמז לכך שלא נטמע או השתייך באופן מלא לביתו של לבן או לחברת חרן. הוא חי שם כזר, מישהו שלא השתלב בתרבות המקום. - הערך המספרי של גארטי:
לאותיות עבריות יש ערכים מספריים, וכאשר לאותיות של גארטי כאשר מחברים את כל המצוות יחד, הסכום הכולל הוא 613, המקבילה למספר המצוות בתורה. יעקב אמר לעשו שלמרות שחי עם לבן - אדם בעל מוסר ירוד, בחברה מושחתת - הוא נשאר נאמן למצוות ה'. הוא התנגד להשפעות סביבתו ודבק בחובותיו הרוחניות.
זה מעלה שאלה נוספת: מדוע יעקב יחשוב שמידע זה חשוב לעשו? הרי עשו כבר ידע שיעקב גר בחרן במשך 20 שנה. אם עשו רצה לפגוע ביעקב, הוא היה יכול לפעול הרבה לפני פגישה זו. אז מדוע להדגיש את מעמדו כזר ואת דבקותו במצוות?
המסר העמוק יותר טמון בסדרי העדיפויות של יעקב. בכך שהצהיר כי חי כזר ונשאר מחויב לדרכו הרוחנית, יעקב העביר משהו בסיסי לגבי השקפת עולמו. חרן, כפי שתוארה על ידי חכמים, הייתה מקום של שחיתות, מקום שעורר את כעסו של אלוהים כלפי העולם. יעקב, שחי שם, היה יכול בקלות להיסחף על ידי החומרנות וחוסר המוסריות שלו. עם זאת, הוא בחר במודע לראות את עצמו כנוסע, כמי שעובר דרכו, ומעולם לא הרשה לעצמו להרגיש בבית במקום כזה. גישה זו נתנה לו את הכוח להישאר מסור לחובותיו הרוחניות.
עיקרון זה משתקף בסיפור על המגיד ממזריץ', מנהיג ומורה גדול. אדם עשיר ביקר פעם את המגיד והופתע מפשטות ביתו, אשר חסר רהיטים או קישוטים איכותיים. האיש הציע לקנות למגיד ריהוט טוב יותר, אך המגיד ענה במשל:
“"אתה איש עסקים ונוסע לעתים קרובות. כשאתה נוסע, האם אתה מביא איתך את כל חפציך ורהיטיך?"”
ענה האיש, "ברור שלא. אני נוסע קל ולוקח רק את מה שצריך. החפצים האמיתיים שלי נשארים בבית."“
המגיד הסביר, "בעולם הזה, כולנו מטיילים. זה לא היעד הסופי שלנו. ביתנו האמיתי נמצא למעלה, בעולם הרוחני. שם יש לי כל מה שאני צריך. כאן אני חי פשוט כי אני רק עובר דרכו."“
המסר של יעקב לעשו מהדהד תחושה זו. יעקב ראה את עצמו כזר בחרן, שלעולם לא נכנע להשפעות השליליות שלה. נקודת מבט זו אפשרה לו למלא את חובותיו הרוחניות ולשמור על יושרתו. בכך ששיתף זאת עם עשו, יעקב לא רק סיפר על עברו; הוא הדגים את הכוח והבהירות שאפשרו לו להתעלות מעל נסיבותיו. כעת הוא היה מוכן לפגוש את עשו ואף לעזור לו לצמוח כאדם.
הלקח עבורנו ברור: הכרת סדרי העדיפויות האמיתיים שלנו - הבנה שהעולם החומרי הוא משני מהעולם הרוחני - מאפשרת לנו להישאר ממוקדים במטרתנו. כמו יעקב, אנו יכולים לנווט באתגרי החיים מבלי לאבד את מה שחשוב באמת. אנו יכולים להתייחס להיבטים הקשים יותר של עבודת האל, שכן במאמצים אלה אנו מגשימים את מטרתנו הסופית.
שיחת פרשת הרב טוביה סרבר
האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.