בס"ד
- בראשית ב':כ"ד
| לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. | עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזׇב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔ו וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃ |
2. סנהדרין 58א
| כפי שנוהג בברייתא (בראשית ב', כ"ד): "לכן יעזוב איש את אביו ואת אמו". רבי אליעזר אומר: "אביו" הוא אחות אביו, ו"אמו" היא אחות אמו. רבי עקיבא אומר: "אביו" הוא אשת אביו, ו"אמו" היא אמו, כפי שנאמר. | דתניא (בראשית ב, כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו רבי אליעזר אביו אחותו אמו אחות אמו ר”ע אבי אומרו אשת אביו אמו אמו ממש. |
3. רש"י, שם. ציטוט
| “"לכן יעזוב אדם את אביו ואת אמו" – כך נצטווה אדם. | על כן יעזב איש את אביו ואת אמו – לאדם הראשון נאמר |
4. רש"י, שם. ציטוט
| “"אחות אביו" – קל וחומר שזה יחול על אחותו שלו. | אחות אביו – וכ”ש אחותו |
5. סנהדרין, שם.
| אם נשא את אחותו מצד אמו, עליו לגרש אותה. אם הייתה אחותו מצד אביו, רשאי לשמור אותה לאישה. אם היא אחות אביו מצד אמו, עליו לגרש אותה. אבל אם היא אחות אביו מצד אביו, הם רשאים להישאר נשואים. אם היא אחות אמו מצד אמו, עליו לגרש אותה. אבל אם היא אחות אמו מצד אביו, אומר רבי מאיר, עליו לגרש אותה, וחכמים אומרים שהם רשאים להישאר נשואים. רבי מאיר היה אומר שכל בן משפחה שהוא קרוב משפחה של האם חייב גירושין, בעוד שאם הוא קרוב משפחה של האב, ניתן לקיים גירושין. יתר על כן, (לבני נח מותר) לשאת את אשת אחיו, או את אשת אחי אביו, וכל שאר מערכות היחסים האסורות בהלכה היהודית מותרות בהלכה בני נח, כולל אשת אביו. אם נשא אישה ובתה, הוא רשאי לשמור אחת ולגרש את השנייה, אך באופן אידיאלי הוא לא צריך לקיים אף אחת מהמערכות היחסים. אם אשתו מתה, הוא יכול להתחתן עם חמותו, וישנן דעות אחרות הרואות זאת כאסור. אין זו סתירה - האמירה הראשונה היא הסברו של רבי מאיר לדעת רבי אליעזר, והאמירה השנייה היא הסברו של רבי מאיר לדעת רבי עקיבא. | הא איך נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האב מן האם יוציא מן האב קיים אחות האם מן האם יוציא אחות האם מן האב ר”מ אומר יוציא וחכ”א יקיים שהוא ר”מ אומר כל ערוה שהיא משום שאר אם יוציא משום שאר האב קיים. ומותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו ושאר כל עריות מותרות לו לאתויי אשת אביו נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת ולכתחילה לא יכנוס מתה אשתו מותרות בחמותו ואיכא דאמרי אסור בחמותו אמר רב יהודה לא שאל הא ר"מ אליבא דר' אליעזר והא ר"מ אליבא דר"ע. |
6. רש"י, שם. ציטוט
| “"וְהוּא רָשִׁיָּה לִשְׁאֵל אֶת-אֶחָיוֹ" וְכוּ', כִּי אֵין מִנָּשָׁא אֶת-אֶחָיוֹ לִנְחָי וְכוּ', וְהַיָּד הַזֶּה נָכוֹן גַּם אֶת-אֶחָיָם אָבִיו אוֹ אֲשֶׁר אַחֲרָתוֹ שֶׁלִּינְשָׁא עִם-נִשְׁאֵלָהּ. | ומותר באשת אחיו – ואפילו מאמו מיתה ואף נשאה אחיו משנתגייר או נשאה כותי ומשנתגייר קיימה דאין אשת אח לבני נח וליכא למיחש שמא יאמרו וכו' וכן אשת אחי וכן כל הבאות מחמת אישות דכיון דלשמא יאמרו לי למיחשש. דקסבר לא נאסרו לבני נח ומשום קורבה נמי ליכא למיחש דכקטן שנולד דמי |
7. רש"י, שם. ציטוט
| “"כל מערכת יחסים אחרת" – שתהיה אסורה על פי ההלכה היהודית בגלל נישואין, מותרת לבני נח. | ושאר כל עריות – שבאות מחמת אישות מותרות לו |
8. רש"י, שם. ציטוט
| “"אם מתה אשתו, רשאי לשאת את חמותו" - משעה שיתגייר וכו', כי גר אינו קשור לבני משפחתו מלפני התגיירות. | מתה אשתו מותר בחמותו – ואע”פ שקיימה לאשתו משנתגייר דבן נח לא הוזהר על חמותו דנימא באים מקדושה וכו' וחמותו ממש לא הויא אע’ג דנתגיירו דגר שנתגייר וכו' ואין קורבות זה לזה. |
9. רש"י, שם. ציטוט
| “"ויש מלמדים שאסור לו לישא את חמותו" – זה מסביר את ההבדל בדעות בין רבי אליעזר לרבי עקיבא. נלמד: אף על פי כן, רשאי לישא את אשת אביו, אף על פי שבית דין יהודי יהרג יהודי על כך, וגם לגבי חמותו. ותלמד: אסור לו לישא את אחותו או את אחות אביו, או את אחות אמו, אף על פי שבית דין יהודי לא יהרג יהודי על כך. | ואיכא דתני אסור בחמותו – התם מפרש במאי פליגי קתני מיתת מותר באשת אביו ואע"פ שב"ד של ישראל ממיתין עליה וכן בחמותו וקתני אסור באחותו ובחותות אביו ואחות אמו ואע"פ שאין ב"ד ישראל ממיתין עליהם. |
10. סנהדרין נז ב
| חכמים אומרים: ישנם סוגים רבים של יחסים אסורים שבית דין יהודי לא יגבה יהודי על עבירה עליהם, אך בני נח מוזהרים מפניהם. | וחכמים אומרים הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליהן |
11. רש"י, שם. ציטוט
| “"ישנם סוגים רבים של מערכות יחסים אסורות" - כמו כל מערכת יחסים שעליה יהודי ייענש בכריתה רוחנית (קארט), שבני נח מוזהרים מפניהם, שכן חכמים כוללים את בני נח באיסור המבוסס על הפסוק (ויקרא יח, ו), בעוד שרבי מאיר אינו מבסס את פסיקתו על פסוק זה. | הרבה עריות יש – למשל כל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהם דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור”מ לא דריש איש איש לרבויי. |
12. ויקרא יח:ו
| לא-תקרב מכם אל-קרוב-אֵלָיו לגלות ערוה: אני ה'. | אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל-כׇל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַל֣וֹת אֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י ד'׃ |
13. סנהדרין 57
| חכמים לימדו: מה הכוונה בפסוק (ויקרא יח, ו) "אין איש, אין איש"? זה כולל גם גויים, המוזהרים מראש מפני יחסים אסורים כמו היהודים. | ת”ר איש מה תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) איש איש לרבות את הכותים שמוזהרין על העריות כישראל. |
14. תוספות, מקום. עיר
| וחכמים אומרים: עריות אסורות רבות - שלגביהן הקטגוריה של קארט חל על פי ההלכה הרבנית, בני נח קיבלו על עצמם, על סמך "אין איש, אין איש" (ויקרא יח, ו) על כל האמור בפרשת התורה. אולם, רבי מאיר אינו מפרש את 'אין איש, אין איש' כך שיכלול גם גויים, למרות שקודם לכן (סנהדרין, עמוד 56:) בנוגע לברכת השם, רבי מאיר כן מפרש את 'אין איש, אין איש' כך שיכלול גם גויים, וזה מרמז שפירוש זה יחול בכל מקום וכו'. אך כאן יש לנו את ההסבר של רבי מאיר על פי דעת רבי עקיבא, כפי שנקבע בהמשך. אולם, האיסורים המורחבים לגויים, על סמך פירוש "אין איש, אין איש", מתייחסים ליחסים אסורים ספציפיים להלכה היהודית. אך כשמדובר ב... שֶׁלָהֶם יחסים אסורים (בקודש בני נח) נראה לי שהם מבוססים על הפסוק (בראשית ב', ט"ז) "וַיְצָוָה ה' אֶת-הָאָדָם לֵאמֹר..." אם כן, בין אם לרבי מאיר ובין אם לחכמים, הפירוש של "איש, איש", פועל רק כדי להרחיב את האיסור של שֶׁלָנוּ מערכות יחסים אסורות, ללא יהודים, בעוד שֶׁלָהֶם, נראה לי, מבוססים על מה שכתוב (בראשית ב', ט"ז). חכמים מפרשים אותם ככל היחסים האסורים. רבי מאיר פירט לגבי בני נח (בראשית ב', כ"ד) "על כן יעזוב איש", כלומר, הם חייבים במיתה רק על היחסים האסורים עליהם הוזהרו. | וחכמים אומרים הרבה עריות – פ”ה למשל כל חייבי כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור”מ לא דריש איש איש לרבויא אע”ג דלעיל (סנהדרין דף נו:) גבי ברכת השם דריש ר”מ איש איש ומשמע דמאן דדריש חדא דריש כולהו. דמתוך כך מסיק לעיל על שבע מצות בני נח נהרג התם משמיה דנפשיה והכא ר”מ אליבא דר' עקיבא כדמוקי לה בסמוך מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו נ’ל מדכתיב לאמר א”כ בין לר” מאיר בין לרבנן הא דד ריש איש איש. היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות דידהו אבל לר’מ ס”ל כיון שפירש בבני נח על כן יעזב איש דהיינו חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין עליהן ואין להרבות יותר. |
הקטע דן בדעות המנוגדות בין חכמים לרבי מאיר בנוגע ליישום עריות אסורות על גויים על פי חוקי נח. לדברי חכמים, איסור העריות, הנגזר מהביטוי "לא איש, לא איש" בויקרא י"ח, ו', משתרע באופן אוניברסלי וכולל גויים תחת חוקי נח. פרשנות זו מרמזת כי גויים מחויבים באותם איסורים וכפופים לעונשים המתאימים כמו יהודים. לעומת זאת, עמדתו של רבי מאיר משתנה: בעוד שהוא מפרש בתחילה את המונח "לא איש, לא איש" באופן רחב כך שיכלול גויים בהקשר אחר (סנהדרין, עמוד 56), הוא מגביל פרשנות זו ספציפית להלכה היהודית בנוגע לעריות בדיון הנוכחי. רבי מאיר טוען כי גויים אינם מחויבים באופן אוניברסלי לפרשנות זו תחת חוקי נח. הוא טוען כי האיסורים הספציפיים לגויים נגזרים מבראשית ב', כ"ד, ומדגיש שהם אחראים רק לאותם עריות שהוזהרו מפניהם במפורש בחוקותיהם שלהם. הבחנה זו משקפת את היישום הצר יותר של רבי מאיר את האיסורים בהשוואה לפרשנות הרחבה יותר של חז"ל, דבר המשפיע על האופן שבו חוקים אלה מובנים ומיושמים בהקשרים משפטיים הנוגעים ללא-יהודים המקיימים את מצוות בני נח.
מאת הרב תני ברטון
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.