בס"ד


נקודת מבט יהודית על בראשית ו', פסוק ב'

הפסוק המסתורי

“"וַיַּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ"”


“"וַיַּרְאוּ בְנֵי אֱלֹהִים כִּי יָפוּ בְּנוֹת הָאָדָם וַיַּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִמָּה שֶׁרָחוּ"” (בראשית ו':ב')

פסוק קצר אך מסתורי זה עורר מאות שנים של פרשנויות.


מי היו אלה “בני האלוהים” — ה בני אלוקים?

המסורת היהודית משמרת שני מסלולי פרשנות נפרדים, כל אחד מהם מושרש בתחום שונה של הבנת התורה:

פשט (משמעות פשוטה): בני אדם בעלי כוח וסמכות

רוב הפרשנים היהודיים הקלאסיים מסבירים ש- בני האלוהים היו בני אדם - אנשים חזקים, שופטים או שליטים אשר ניצלו לרעה את מעמדם.

מסר מוסרי (פשט):
אלו שיש להם השפעה חייבים לעשות זאת באחריות.
כאשר מנהיגים נוטשים את הצדק, החברה קורסת.

הערה לשונית:
התורה מתחילה ב “בראשית בר אלוהים” — "אלוהים ברא".“
כאן, ב “בני האלוהים”, המילה אלוהים עושה לֹא התייחסו אל השם עצמו.
ב פשט, זה אומר דמויות סמכות — בני אדם רבי עוצמה, לא ישויות אלוהיות.

דראש (קריאה מדרשית/מיסטית): מלאכים שנפלו

מסורת מדרשית עמוקה יותר מפרשת בני האלוהים כְּמוֹ ישויות שמימיות, מלאכים שירדו ארצה ונכשלו במבחן מוסרי.

“"מה האדם כי תזכרנו?" (תהילים ח', ה')

אלוהים הרשה להם לרדת ארצה כדי להוכיח את עליונותם. אך גם הם נכנעו לפיתוי ולשחיתות אנושיים. נפילתם הולידה את נפילים — מילולית, "הנופלים".“

הערת מקור:

הנפילים – ענקים שהיו מצאצאי שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים בימי אנוש
(רש"י על נידה ל"א ע"א; תרגם יונתן בראשית ו, ד)

המסורת המדרשית מוסיפה כי מלאכים אלה ירדו בימי נעמה, אחותו של תובל-קין, וחטא עם האנושות.

נפילתם המוסרית זכורה באופן סמלי ב שעיר לעזאזל של יום כיפור, אשר מכפר על חטאי אי מוסריות מינית — מהדהד את שחיתותם של אותם ישויות שנפלו.

אֵלֶה נפילים לא היו רק ענקים בגודלם אלא גם ב קריסה מוסרית — פעם טהורים ונשגבים, הם הפכו להתגלמות הגאווה והתשוקה ללא מעצורים.

מסר מוסרי (דרש):

אפילו הנעלים יכולים ליפול

גדולה רוחנית ללא ענווה מובילה להרס.

הבנות יהודיות לעומת נוצריות

במסורת היהודית, הביטוי “בן אלוהים” — "בן אלוקים" — לעולם אינו מציין אלוהות מילולית או מוצא ביולוגי.

אלא, זה מתייחס ל קשר קרוב עם אלוקים או משימה מיוחדת:

כְּמוֹ הרב טוביה זינגר מסביר:

“"'בן אלוקים' בתנ"ך לעולם אינו צאצא אלוהי. זה מתייחס לקרבה לאלוקות, לא לאלוהות."‘

לעומת זאת, התאולוגיה הנוצרית לעתים קרובות קוראת את המונח פשוטו כמשמעו.
עם זאת, הביטוי העברי בני האלוהים הוא רבים — בנים של אלוהים - יצירת פרשנות יחידה, בהתגלמותה, שאינה עולה בקנה אחד עם הטקסט ועם התאולוגיה היהודית.

ליבה נושאית

בשתי רמות הפרשנות, ה בני האלוהים לשתף תכונות משותפות:

אַספֶּקטתֵאוּר
טֶבַעבני אדם בעלי כוח (פשט) או מלאכים (דרש)
אֵיכוּתמרומם - חברתית, פיזית או רוחנית
כֶּשֶׁלשימוש לרעה בסמכות, תאווה או גאווה
תוֹצָאָהשחיתות החברה, שהובילה למבול

שיעור מרכזי:

כוח, בין אם ארצי או שמימי, דורש ענווה ואיפוק אתי.
תשוקה בלתי מרוסנת ויהירות מביאות לכאוס - אזהרה נצחית מהעולם שלפני המבול.

מַסְקָנָה

הסיפור של ה- בני האלוהים בבראשית ו', ב' אינה מיתולוגיה בלבד, אלא אלגוריה מוסרית עמוקה.
בין אם קראנו את זה עד הסוף פשט (שחיתות אנושית) או דרש (נפילת מלאכים), המסר ברור:

גדולה ללא משמעת מוסרית מובילה לנפילה.

ה נפילים — "הנופלים" — מסמלים את הטרגדיה של פוטנציאל המנוצל לרעה.


סיפורם מזכיר לכל דור ודור ש חוכמה, כוח ורוחניות חייבות להיות מונחות על ידי ענווה ואתיקה, או שהם יביאו חורבן במקום גאולה.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב טוביה סרבר על המשוב




© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.