בס"ד

מחשבה על פרשת בשלח 5786

עם שראה

“"וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבַמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"”
(שמות יד:לא)

כאשר ישראל עומד על שפת ים סוף, העם מוצא את עצמו בנקודת מפנה. הגילוי הלאומי הגדול ביותר, זה של סיני, טרם הגיע, אך האירוע בים מהווה הכנה מכרעת. זהו רגע שבו קהילה עצומה, כפי שמציינת התורה, כשש מאות אלף איש רגלי, מלבד הילדים (שמות י"ב, ל"ז), עדה במו עינייה לכך שה' מתערב בהיסטוריה וכי משה רבינו הוא נושא רצונו האמיתי.

התורה מתארת את הרגע בצורה תמציתית:

“"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויירא העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו".”

הפרשנים מציינים כי פסוק זה מתאר לא רק נס חיצוני, אלא טרנספורמציה פנימית עמוקה.

מפחד ליראה

אבן עזרא מסביר שה"פחד" שחווה כאן אינו אימה פשוטה, אלא יראה עמוקה, סוג של יראת כבוד שחש דוד המלך כשעמד מול נוכחותו העצומה של אלוהים (שמואל ב' ו', ט'). ישראל מגיעים להכרה שה' הוא האמת עצמה, ושההיסטוריה אינה נשלטת על ידי מקריות או כוח אנושי.

באופן מכריע, הבנה זו אינה ניתנת להפרדה ממשה. העם מבין כעת שמשה אינו עושה דבר באופן עצמאי. כל מעשה, כל מילה, כל תנועה הם ביטוי לרצון האלוהי. מרגע זה ואילך, משה מוכר ברמה הלאומית כמשרת נאמן ושקוף של אלוהים.

אמונה שהופכת לנצחית

המלבי"ם מציין כי לשון התורה כאן מסמנת שינוי עמוק. עד כה, מערכת היחסים של ישראל עם ה' עוצבה במידה רבה על ידי פחד מעונש וחוסר ודאות לגבי העתיד. בים, פחד זה הופך ליראה, הכרה בגדולתו, בסמכותו ובהדרכתו הפעילה של ה' את האירועים.

אותו שינוי מתרחש גם באמונה עצמה. התורה אינה מתארת אמונה במסר או הבטחה מסוימים, אלא אמונה באלוקים עצמו. זו אינה עוד אמונה התלויה בנס בודד או ברגע של ישועה, אלא הכרה מתמשכת במי הוא אלוהים וכיצד הוא פועל בעולם.

והפסוק מוסיף משהו רדיקלי באותה מידה: העם גם מתחיל להאמין במשה. לא רק בדבריו או ביכולותיו, אלא בשלמותו המלאה כעבד ה'. הם מכירים בכך שמשה אינו פועל מיוזמתו, הוא מתפקד אך ורק ככלי של רצון ה'.

סילוק אי הבנות

המלבי"ם מתאר עוד יותר את המציאות החברתית של ישראל לפני רגע זה. היו שהאמינו שהניסים היו בעיקר תוצאה של גדולתו האישית של משה, חוכמתו או כוחו הרוחני. אחרים האמינו באלוהים, אך לא בטחו במשה, בהנחה שהוא פועל באופן עצמאי או מציג באופן שגוי את הצו האלוהי.

ספקות אלה צצו שוב ושוב: כאשר הופעתו הראשונה של משה נראתה כמחמירה את העבדות (שמות ה:כ-כא), ושוב בים עצמו, כאשר העם צעק בייאוש: "הַלֹּא הָיוּ קְבָרִים בְּמִצְרַיִם...?" (שמות יד:יא).

קריעת הים מפזרת את שתי אי ההבנות בבת אחת. ישראל רואה במו עיניו שה' מגיב ישירות למעשיו של משה, ושהטבע עצמו מתכופף בהתאם לתנועותיו של משה. כפי שמסביר הרב עדין שטיינזלץ, הרמוניה נראית לעין זו בין ציווי אלוהי לפעולה נבואית מסירה כל ספק שנותר. משה אינו פועל ניסים אוטונומי; הוא ערוץ שדרכו מתגלה הרצון האלוהי.

ריפוי מערכת היחסים עם משה

ה"נסיבות שלום" מדגיש שרגע זה גם מרפא את מערכת היחסים המתוחה בין העם למשה. עד כה, האמון ביניהם היה שברירי, לעתים קרובות בצל תסכול, פחד והאשמות. בים, ישראל מקבל פרספקטיבה חדשה על כל תהליך הגאולה. מה שנראה כעיכוב, קושי או שיפוט שגוי, נתפס כעת כמנהיגות מכוונת וחומלת המבוצעת בציות מוחלט לאלוקים.

מסירותו, סבלנותו ואהבתו של משה לעם הופכות ברורות באופן חד משמעי. המילים "משה עבדו" אינן עוד תואר לבדו, אלא אמת שחוותה והפנמה האומה.

מהים ועד סיני - ומעבר לו

הכרה זו מניחה את היסודות לסיני. בעוד שההתגלות על הים אינה הגילוי הלאומי האולטימטיבי - הבחנה זו שייכת למתן תורה - היא מכינה את הלב והנפש לקראתה. ישראל לומדת שה' מדריך את ההיסטוריה וכי משה רבינו הוא שליחו הנאמן והייחודי.

לתובנה זו יש משמעות הלכתית מתמשכת. הרמב"ם מנסח אותה כעיקרון השביעי של האמונה: שנבואתו של משה רבינו היא אמת ואין שני לה. משה דיבר עם אלוקים ללא תיווך, ברמה שאף נביא אחר לא הגיע אליה. מסיבה זו, יהודים אומרים מדי יום: “"אני מאמין באמונה שלמה שנבואת משה היא אמת, ושהוא אבי כל הנביאים."”

על סמך עיקרון זה, הרמב"ם פוסק ב... הלכות מלכים (פרק ט') ששבע מצוות בני נח מקבלות משמעות דתית מלאה רק כאשר הן מתקבלות לא רק כחוקים רציונליים, אלא כמצוות אלוהיות שניתנו על ידי השם והועברו דרך משה בתורה. סמכותן נשענת בסופו של דבר על אותה עדות לאומית שביססה את נבואת משה בים ומאוחר יותר בסיני.

קרן למען האנושות

לפיכך, האירוע בים סוף הופך ליותר מרגע של הצלה. זוהי התגלות יסודית - כזו המלמדת את ישראל, ודרך ישראל את כל האנושות, שה' פעיל בהיסטוריה ורצונו מועבר בנאמנות דרך משה רבינו.

דרך יסוד משותף זה, משימת נח מחוברת לא רק לתבונה אתית, אלא גם לאלוהי ישראל החי ולתורת משה - קשר המושרש במה שעם ראה פעם במו עיניו.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב תני ברטון על המשוב

מקורות





© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.