ההשפעה האוניברסלית של שמיני עצרת ושמחת תורה

בס"ד

ההשפעה האוניברסלית של שמיני עצרת ושמחת תורה: ריבונות ה' והעולם

בלוג זה מציע הצצה קצרה לשיח החסידי של הרבי מליובאוויטש משנת 1965 עבור שמיני עצרת ושמחת תורה. מומלץ מאוד לצפות בסדרת השיעורים המלאה של הרבי טוביה סרבר על שיח זה בערוץ היוטיוב שלנו.

נקודה מעניינת בדיון הזה היא שהוא מתמקד ב תהילים קי"ז, אותו נושא עליו דן הרבי במהלך סוכות (ראו בלוג...).

 
הרבי שואל את השאלה הבאה:
מדוע על הגויים לשבח את ה' בגלל עוצמת טובו כלפינו, כלומר כלפי העם היהודי? כמו כן, מדוע הפסוק משתמש בשני תארים כדי להתייחס לגויים ולשבח? הרבי מציע שני הסברים המשתנים בהתאם לקריאת הפסוק.

שני ההסברים מתמקדים בשלושה חגים: יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת. ההבדל הוא איזה חג הוא הבסיס שגורם לאומות לשבח.

1. הסבר ראשון

בחג יום הכיפורים מתגלה מידת הרחמים ה-13, המאפשרת סליחה וכפרה על כל חטאי העם היהודי. זה יוצר רמה גבוהה מאוד של שמחה במהלך סוכות.

במהלך חג הסוכות, העם היהודי הקריב 70 פרים, שהביאו תועלת עצומה לגויים. הסיבה לכך שעם ישראל הצליח להביא תועלת לגויים במהלך חג הסוכות היא מחילה ביום כיפור.

תועלת זו המובאת לגויים במהלך חג הסוכות גורמת להם לשבח את ה'.

את השבח עצמו ניתן לחלק לשתי רמות לפי כמה עמוקה הוא משפיע על ההכרה ביראת שמים.

ברמה הראשונה רק החלקים הטובים בתוך העמים מרוממים לאלוהות, בעוד שהחלקים הרעים נזרקים לחלוטין. ברמה השנייה אפילו החלקים הרעים מרוממים לאלוהות.

לאחר חג הסוכות, העם היהודי חוגג את שמיני עצרת. חג זה מייצג את הקשר המיוחד בין העם היהודי לאלוקים, המסומל על ידי הקרבת פר אחד בלבד. אין לו קשר עם העמים.

2. הסבר שני

לאחר חגי יום כיפור וסוכות, שבמהלכם העם היהודי השיג זיכוי לעצמו ולשאר העולם (המסומל על ידי הקרבת 70 פרים לאורך סוכות), הם חוגגים את שמיני עצרת. חג זה מייצג את הקשר המיוחד בין העם היהודי לאלוקים, המסומל על ידי הקרבת פר אחד בלבד.

מכיוון שהגויים משבחים את ה' בזכות העידון שנוצר על ידי העם היהודי בסוכות, בשמיני עצרת ובשמחת תורה, האם איחלתם שאנשים יקבלו רמה נוספת של אושר?.

אבל זה לא נגמר שם. גילוי רמת הקשר הגבוהה הזו בין העם היהודי לאלוקים משפיע לא רק עליהם אלא גם על העמים, וגורם להם לשבח את ה'. שבח העמים הוא שמאפשר לעם היהודי לקבל רמה עמוקה עוד יותר של חסד ה' בצורה עמוקה יותר.

שבח זה כשלעצמו מתבטא בשני רבדים. ברמה הראשונה, העמים חשים את עצמם כנפרדים מאלוהים אך עדיין משרתים אותו בכך שהם עוזרים לעם היהודי למלא את חובותיו האלוהיות. ברמה השנייה, האומה משתלבת לחלוטין ביראת האל בכך שהיא מכירה בקשר העצום בין אלוהים לעם היהודי. נושא זה מכונה... ביטול – ביטול עצמי.^[1]1

הסבר הפסוקים

בשני ההסברים אנו מוצאים את העמים משבחים את ה' בשתי דרכים שונות. זה מסביר מדוע הפסוקים מדברים על עמים וגויים וגם על מילים שונות לשבח.

לפי ההסבר הראשון, העמים משבחים כתוצאה מהעידון שהעם היהודי משיג בהם במהלך סוכות.

על פי ההסבר השני, העמים משבחים את ה', וזה מייצר גילוי של הקשר המיוחד בין העם היהודי לה' בשמיני עצרת.

לפי ההסבר הראשון, שמיני עצרת היא דבר בלעדי לעם ישראל ואין לה שום קשר לעמים. החידוש בהסבר השני הוא שגילוי הקשר המיוחד בין העם היהודי לאלוקים משפיע ומועיל גם לעמים.

סיכום והשתקפות

הרבי מסביר כי נושאי החגים בחודש תשרי חורגים מעבר לימים הספציפיים עצמם ומשפיעים על כל השנה:

ראש השנה מדגיש את קבלת ריבונותו של אלוהים.

יום כיפור מתמקד בתשובה ובכפרה, ומשמש כרגע של טיהור רוחני וחיבור מחודש עם אלוהים ועם ישראל.

סוכות מלמדת שמחה ומדגישה את תפקידו של העם היהודי בזיכוך העולם ובהבאת ברכות אלוהיות לגויים.

שמיני עצרת ושמחת תורה מדגישים את הקשר הייחודי בין אלוהים לעם ישראל, ובמקביל יש להם השפעה אוניברסלית שמשנה את הבריאה.

בשמיני עצרת ובשמחת תורה, זיקוק העולם מגיע לרמה גבוהה יותר. לא רק שהגויים משבחים את ה', אלא שכל הבריאה מכירה בתכליתה היחידה: לעבוד את ה'. בעוד שימים אלה ייחודיים לעם היהודי, הם נושאים השפעה אוניברסלית, מקרבים את העולם כולו ליישור קו עם הרצון האלוהי ויוצרים קשר הרמוני בין כל היצורים לבין תכליתם הסופית.

המאמר מדגיש את ההשפעה הכפולה של החגים:

פנימי: הם מחזקים את הקשר בין אלוקים לעם היהודי.

חיצוני: יש להם השפעה טרנספורמטיבית על העולם כולו, כולל האומות.

הרבי מסכם בחזון של גאולה סופית, שבה הרמוניה זו מתממשת במלואה עם ביאת המשיח. באותו זמן, העולם כולו יתאחד בהכרה בריבונותו של ה' ובמילוי רצונו.

מאת הרב טוביה סרבר ואנג'ליק סייבולטס

מקורות:

טקסט למכון ממרe.org

הערת שוליים וקישור ליוטיוב

1. ההבדל בין שתי צורות הביטול
   
   ביטול 1 (קומה תחתונה):
   בצורה הראשונה של ביטול, אדם עדיין שומר על זהותו תוך שהוא מכיר במשהו גדול ממנו. בדוגמה של הפרופסור שחש ענווה על ידי חתן פרס נובל, הפרופסור מכיר בגדולתו של חתן הפרסים אך עדיין רואה את עצמו כפרופסור. הוא מכבד את חתן הפרסים, אך זהותו נשארת שלמה. פעולותיו של הפרופסור, למרות שמכוונות למשהו גבוה יותר, עדיין מושרשת בתחושת העצמי שלו. בהקשר של מצוות, פירוש הדבר יכול להיות שאדם מקיים מצווה מתוך כוונה לעבוד את ה', אך המעשה עצמו נשאר יומיומי. לדוגמה, כאשר אדם אוכל, הוא עושה זאת משום שהוא יודע שזה מחזק את גופו, מה שעוזר לו לעבוד את ה'. פעולת האכילה, למרות שהיא נעשית בכוונות טובות, נותרת פעולה פיזית רגילה ועדיין קשורה במידה מסוימת לתשוקות ארציות או לעצמי.
   
   ביטול 2 (רמה גבוהה יותר):
   בצורה השנייה, הגבוהה יותר, של ביטול, ישנה מחיקה מוחלטת של העצמי. הפרופסור, בנוכחות חתן פרס נובל, לא רק מרגיש ענווה אלא גם מכיר בכך שזהותו שלו חסרת משמעות בהשוואה לחתן. במצב זה, תחושת העצמי של הפרופסור נעלמת כשהוא מכיר בכך שחתן פרס נובל הוא המקור האמיתי היחיד למשמעות. צורה זו של ביטול כרוכה ברמה עמוקה יותר של ביטול עצמי, שבה הפרט כבר לא רואה את עצמו כנפרד או נבדל.
   בתחום המצוות, משמעות הדבר היא שהפעולה עצמה אינה עוד דבר רגיל, אלא נתפסת כקדושה מטבעה. לדוגמה, אכילה בשבת אינה רק כדי להזין את הגוף לעבודת ה', אלא שפעולת האכילה הופכת למעשה קדוש בפני עצמו. האדם אינו רק מקיים את המצווה מתוך חובה, אלא המעשה כולו הופך לביטוי של מסירות לה'. זהותו של האדם אינה עוד במוקד, ופעולותיו הופכות למסורות לחלוטין לרצון ה', מעבר לאינטרס האישי שלו.
   
   תַקצִיר:
   ביטול א' כרוך בהכוונת כוונותיו של האדם כלפי ה', אך הפעולות עצמן נותרות יומיומיות. האדם עדיין שומר על זהותו תוך שהוא מכיר במשהו גדול יותר.
   ביטול 2 הוא ביטול עצמי מוחלט שבו מעשיו של הפרט הופכים לקדושות מטבעם, וזהותו שלו נספגת בהכרה בגדולתו של אלוהים. המעשה עצמו הוא ביטוי של מסירות, לא רק אמצעי להשגת מטרה. ↩︎

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.