בס"ד

שיעור זה בוחן פסוק באיכה (ה', א'): "זכר ה' את אשר קרה לנו, הנה וראה חרפתנו!". מוצעים הסברים שונים המבוססים על תורתו של הבעל שם טוב (מייסד תנועת החסידות) ודברים חסידיים אחרים (של האדמו"ר החמישי מחב"ד (1919) ושל האדמו"ר (1953)). פסוק זה קשור לתשעה באב, ט' באב.

גילוי אִמָאקינות ה', א' דרך תורתו של הבעל שם טוב

1. מבוא

בהרהור זה, נלמד פסוק אחד—קינות ה':1—ולחקור שתי תורות עמוקות של הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות. נעקוב גם אחר כיצד שיחות מאוחרות יותר, ובמיוחד של האדמו"ר החמישי מחב"ד, רבי שלום דובער (הרבי רש"ב), וה- אדמו"ר (הרב מנחם מנדל שניאורסון) בעצמו, לחשוף תובנות עדינות במחשבתו של הבעל שם טוב - וכיצד ניתן לחיות את התובנות הללו, בכל יום.

בעוד שתורות אלו הופנו במקור לקהל יהודי במזרח אירופה של המאה ה-18 - פולין, אוקראינה, רוסיה - שם יהודים חיו חיים נפרדים לרוב מלא-יהודים, רעיונות אלו נוגעים בנשמתו של כל אדם. אני מאמין בענווה שיש להם רלוונטיות רחבה יותר, ואסביר מדוע בהמשך.

2. הגדרת התפאורה

נפנה לפסוק אחד ממגילת איכה:

זְכֹ֤ר יי מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הַבִּ֖יטָה וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃
“"זְכֹר יְהוָה אֶת־הַקָּרֶה אֵלֶינוּ הִבְנָה וְרָא חַרְפָּתֵנוּ!"”
—איכות ה:1

נכתב על ידי הנביא ירמיהו (ירמיהו הנביא), ספר זה לוכד את הצער והטרגדיה של חורבן בית המקדש הראשון, לפני כמעט 2,500 שנה. ב תשעה באב, אנו מתאבלים על ההרס הזה, והפסוק הזה הופך לזעקה קולקטיבית עוצמתית: זכרו אותנו - מקדשנו חרב, כבודנו אבד - שימו לב לחרפתנו.

3. תשוקה מקשרת אתגר נבואי

הזוהר מצייר הקבלה מפתיעה בין קינות לפסוק מתוך מיכה:

“"עמי, זכרו את אשר זמם עליכם בלק מלך מואב, ואת אשר ענה אליו בלעם בן בעור..."” —מיכה ו':ה'

מיכה מציג אתגר מאלוהים:
“"אתה מבקש ממני לזכור אותך - אז זכור אותי!"”

אינטראקציה זו חושפת משהו בולט:

כך, הפסוק הופך למראה - קורא לנו לזכור את ה' בחיינו, באופן מתמיד ומכוון. זיכרון אלוהי נובע מהזיכרון האנושי.

4. המשמעות הרוחנית של "מא"“

המילה אִמָא (מה) פשוטו כמשמעו פירושו “"מַה?"” אבל בקבלה ובמחשבה החסידית, זה נושא סמליות עמוקה.

זה מצביע על קשר עמוק:

לשאול "“מַה?”"היא להכיר במסתורין, בגבול ובכניעה. באופן זה:

אִמָא מייצג:

5. שתי תורות מהבעל שם טוב

הבעש"ט לימד שני לקחים שונים מאותו פסוק, בהתאם לקהל ששמע:

א. לחכמים הגדולים

אלה היו חכמי תורה שלעתים קרובות זלזלו בבעלי חוסר ניסיון. המסר שלו:

“"אלוהים, אנא זכור את שלנו" אִמָא—המהות שלנו, הביטול שלנו — ולחבר אותנו אליה מחדש."”

הם רכשו ידע אך איבדו את הענווה. הם שכחו שכל יהודי, ללא קשר ללמידה, חולק את אותה נשמה אלוהית.

טענתם: הבה נזכור את אנושיותנו האמיתית, הקיימת מעבר לשכל ולדרגה.

ב. לאנשים פשוטים

אלה היו יהודים עם מעט השכלה פורמלית אך מסירות נפש עמוקה. המסר של הבעל שם טוב:

“"אלוהים, אנא זכור את שלנו" אִמָא"—את עצמנו הצנועים והמכורים, המסורים לך לחלוטין."”

הם חיו מתוך אמונה, ולעתים קרובות הקריבו ללא הבנה של הפסגות הרוחניות שהשיגו.

טענתם: הלוואי ותיזכר כניעתנו הכנה, גם בעודנו בגלות.

6. הנתיבים הכפולים של אִמָא

אז אותה מילה -אִמָא—בעל משמעות כפולה:

בשני המקרים, הפסוק מדבר ישירות אל הלב, ופוגש כל אדם במקום בו הוא נמצא.

7. עבודה על הרגשות והכוונות שלנו

החסידות מלמדת כי נפש האדם שונה מבעלי חיים בדרך מרכזית אחת: הכוח לכוון רגשות על סמך אינטלקט גבוה יותר.

אנו שואלים את עצמנו:

פסוק זה, אם כן, הופך לזעקה רגשית:

“"עזור לנו להשקיע את רגשותינו בך. יישר את אהבתנו, פחדנו והחלטותינו עם הליבה האלוהית שלנו."”

8. לסיכום

התחלנו עם המשמעות הפשוטה של קינות ה':1—תפילה שה' יזכור את סבלנו.

חקרנו את המשמעות העמוקה יותר של אִמָא: מהות אנושית, ענווה, צלם אלוהי, וכניעה רוחנית.

ראינו כיצד הבעל שם טוב יישם את אותו פסוק לשני קהלים שונים מאוד: הגאים (כדי להזכיר את הענווה) והענווים (כדי לאשר את מסירותם).

ונשארנו עם שאלות למחשבה:

איפה אמא שלי?
איפה המהות שלי - כאדם, כנשמה, כיצירה של אלוקים?
מה אני זוכר - ומה שכחתי?

בכל מעמד רוחני - מלומד או פשוט, יהודי או לא - כולנו נושאים אִמָא. כולנו נקראים לזכור:

מי אני? למה אני כאן? למה אני מקדיש את עצמי?

הרב טוביה סרבר

PDF פאוורפוינט




האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.