הבנת המטרה והאחדות

בס"ד

מחשבה על פרשת במידמר 5784

מבוא: רשמים ראשוניים

התגובה הראשונית שלי לאחר קריאת פרשת שזה היה קטע די משעמם. למה כל השמות האלה, מה זה משנה? ואז חלוקת המשימות, מי עושה מה ואיך, מה זה משנה? ברור שזה חייב להיות חשוב לעם היהודי. אבל טוב, לכל דבר יש סיבה ואנחנו יכולים ללמוד משהו מכל דבר.

ספירת השמות: הכרה בערך האישי

כל השמות, כל האנשים נספרים. בעברית, זה נקרא סו וראש, שפירושו המילולי "הרים את הראש". באמצעות ספירה זו, כל אחד בעם מזכיר כמה הוא יקר לנצח ושהוא חלק מתוכנית האב שלו. אנשים אולי נראים אותו דבר, אבל לכל אחד יש זהות משלו. לכל אדם יש מטרה/משימה ייחודית שרק הוא יכול למלא באותו מקום ספציפי. מודעות זו מעניקה משמעות לחיים. תכלית (מטרה שניתנה על ידי הנצחי) – סיבה להרים את הראש ולהתמודד עם אתגרי החיים בכוח ובכבוד.[1]

היופי בפרשה זו הוא שלכל אדם יש מטרה/משימה משלו. חשוב שכל אחד יבין את מקומו ולא יקנא במשימות של אחרים. כאשר אין קנאה ויש אחדות בתוך העם, הם פונים אליהם כאל אדם אחד, ביחיד. רש"י משתמש בשמות יט, ב' כדי להרחיב על מושג זה. "וַיַּחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּהָר". עם זאת, התורה משתמשת ביחיד. ויכן, “"הוא חנה", במקום ויאצ'אנו, “"הם חנו ^[2]

ניווט בין קנאה: הבנת בחירה ואחדות

קנאה היא בעיה גדולה. לדעתי, חלק ניכר מהאנטישמיות נובע מקנאה וחוסר הבנה. לא בכדי הכנסייה רואה וקוראת לעצמה כעם הנבחר. בתוך התורה, "נבחר" פירושו שליהודים יש משימה מיוחדת, שהם חייבים לדבוק בתרי"ג מצוות, בתורה. זה לא אומר, כפי שהכנסייה בסופו של דבר השתמשה במונח על עצמה, להראות עליונות על פני קבוצות אחרות. כשם שיהיה מגוחך שיהודים שאינם לויים יקנאו בלוויים או בכהנים היהודים, ואבסורדי שהכהנים היהודים יקנאו בכהן הגדול, כך אמור להיות אבסורדי לחלוטין שהגויים יקנאו בישראל. ברגע שמבינים שהכהן הגדול, הכהנים, הכהנים והלוויים משרתים את כל העם היהודי, והעם משרת את העולם, קנאה זו נעלמת. עם זאת, קשה למגר את הקנאה. ככל הנראה, כבני אדם, יש לנו נטייה מולדת לרצות את מה שיש לאחרים.

הרהורים לבני נח

מה שאני לפעמים שם לב אליו הוא שבני נח לא תמיד מסתפקים "רק" בשבע מצוות בני נח ויש להם סוג מסוים של רצון למצוות האחרות. לדוגמה, הם גם רוצים להניח תפילין או לחגוג את סדר הפסח. איך זה היה אם יהודים "רגילים" היו רוצים ללבוש את בגדי הכהן הגדול? זה בבירור לא בסדר, או אם יהודים "רגילים" היו חושבים שהם יכולים גם להקריב קורבנות? ישנן מצוות מסוימות שבני נח לא צריכים לקבל על עצמם, כמו הנחת תפילין, וכשמדובר בקבלת על עצמם מנהגים יהודיים, צריכה להיות להן משמעות אישית ספציפית וחייב להיות ברור למקיים שמדובר במנהג התנדבותי.[3]

הרהורים על הכללה ומטרה

התחלתי את כתיבתי בספירת שמות, להיספר, לדעת מהי משימתנו ומהי מטרתכם. אולי עבור חלק מבני נח (או אנשים ששוקלים לקבל את מצוות בני נח), עולה השאלה: האם אנחנו סופרים ומהי משימתנו בסך הכל?

אחדות במטרה

בואו ניגש גם לשאלה הזו בצורה שונה. האם יהודים "רגילים" לא נחשבים משום שאינם כהנים, והאם הכוהנים לא נחשבים משום שאינם כהנים גדולים? אם נחזור תמיד למעגל הזה, התשובה ברורה: כמובן, גם אנחנו נחשבים. כל אדם הוא בעל ערך והכרחי עבור הנצחי, אחרת לא הייתם קיימים. אנחנו לא נחשבים כ"עם כהנים", אבל אנחנו כן נחשבים כחלק מהאנושות, כחלק מהגויים. לבני נח יש תפקיד משלהם למלא.

הבנת תפקידנו

אז מהי משימתנו, מה מצופה מאיתנו? כמו כן, כדי לענות על שאלה זו, אולי נוכל לחשוב במעגלים. על פי המסורת, הנצחי רצה במקור שנוכחותו האלוהית תשכון בגלוי בעולם הפיזי. אולם, אדם "חטא", וגרם לנצחי להסיג את נוכחותו האלוהית אל השמיים התחתונים שבשבעת השמים. לאחר מכן חטא קין, וגרם לנצחי להסיג את נוכחותו האלוהית עוד יותר אל השמיים השניים. וכך, זה הלך עם דור אנוש, דור נח, דור בבל, חברת סדום ועמורה, והחברה המצרית. כתוצאה מכך, הנצחי הרחיק את נוכחותו האלוהית עוד יותר ויותר מהעולם הפיזי, עד השמיים השביעיים. לאחר מכן הגיעו אברהם וחמישה צדיקים נוספים, והנצחי יכול היה להחזיר את נוכחותו האלוהית צעד אחר צעד. ועם משה (השביעי), הוא יכול היה לחזור עוד יותר לעולם הפיזי על הר סיני, במשכן ובבית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך.

לישראל יש את המשימה להיות דוגמה לגויים ויש לה את המשימה ללמד את הגויים תורה, את שבע מצוות נח (הכוללות את שש מצוות אדם). אלו שמבינים זאת כעת ורוצים לחיות בהתאם הם בני נח שומרי המצוות. לבני נח יש את המשימה להראות לסביבתם הקרובה כיצד ליישם את שבע המצוות הללו הלכה למעשה, יש את המשימה להצביע לעולם שסביבם שישראל הוא אור לגויים. בדרך זו, בסופו של דבר כולם יכירו את הנצחי. בדרך זו, כולם יגיעו לרמה של אדם, האדם הראשון.

לכל אחד יש את המשימה שלו. לחלק תהיה המשימה ללמד תורה, לאחר תהיה המשימה לתת דוגמאות טובות, לאחר תהיה המשימה לייצר ציורים יפים, או איך להתמודד עם ניהול מים... דוגמאות רבות לחשוב עליהן. כאשר כל אדם מרוצה מהמשימה שלו ואסיר תודה על המשימות שאחרים מבצעים, לא תהיה קנאה בין העמים אלא אחדות במקום זאת.

נקודות למידה

1. ערך אישי ומטרה

   – ספירת השמות מזכירה לנו את יקרותינו עבור הנצחי ואת המטרה הייחודית של כל אחד מאיתנו בתוכניתו.

2. קנאה ואחדות

   – קנאה נובעת לעיתים קרובות מאי הבנות. הבנת תפקידו של ישראל כעם "הנבחר", האחראי על קיום חובותיו בתורה, מונעת תפיסות מוטעות של עליונות ומקדמת אחדות.

3. תפקידם של בני נח

   בני נח עשויים לשאוף לאמץ מנהגים של מצוות אחרות, אך חשוב להבין את ההבדל בין מצוות פולחניות יהודיות לבין מצוות הגיוניות כדי למנוע שימוש לרעה בהן. אלו הן המצוות המועילות מבחינה לוגית שבני נח יכולים לקיים בפועל, בנוסף לשבע המצוות שלהם.

4. הכרה בגיוון

   – כל אחד תורם לאנושות, ללא קשר לרקע הדתי או התרבותי שלו. הבנה ואימוץ של גיוון זה ללא קנאה מטפחים אחדות והרמוניה.

מאת אנג'ליק סייבולטס

מקורות:

[1] כולנו נחשבים,

תורה לשולחנך
עַל יְדֵי הרבנית אסתר יונגרייז

[2] פרשת השבוע,

מאת הרב קלמן פאקוז

[3] האם בני נח רשאים לקיים מצוות יהודיות?

מאת הרב משה ויינר

טקסט למכון ממרה

אני משתמש במילה מצוות לא רק כ"מצווה" אלא גם כ"מעשה טוב".“
ראו מאמר חב"ד: מהי מצווה?

בתודה לרב תני ברטון ולד"ר מיכאל שולמן על התרומה והמשוב

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.