בראשית ו':9-11:32

ב"ה

וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל־נֹחַ זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃

“"וזאת", אמר אלוהים לנח, "תהיה לאות הברית אשר הכרזתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ".” (בראשית ט', יז)

בפרשת השבוע אנו קוראים על השמדת העולם ותושביו כמעט לחלוטין על ידי ה', ועל הבטחתו שלאחר מכן לא להשמיד את העולם שוב לעולם. ברית זו הייתה אמורה להיות בין "ה' לבין כל נפש חיה", כאשר "ה'" מיוצג על ידי המילה "אלוקים", המציינת את התכונה האלוהית של גבורה. ה' בחר בקשת להיות אות לברית זו.

בפסוק 12, המילה "דורות" כתובה בצורה מקוצרת, דרת במקום דורות, ללא התנועות של ו"חולם". כאשר מילים מקראיות נכתבות בצורה זו, הן נקראות "חסר", כלומר חסר. רש"י (שם) מצטט את מדרש רבה, שם קבעו חז"ל שהמילה מאויתת "חסר" במקרה זה כדי לציין שיהיו דורות שלא יזדקקו לקשת בענן, בגלל נוכחותם של צדיקים גמורים. שני הו"ו תואמים לדורותיהם של חזקיהו המלך ורבי שמעון בר יוחאי. התפתח מנהג מוזר לל"ג בעומר, היארצייט של רבי שמעון בר יוחאי, שבו נותנים לילדים קשתות וחצים צעצוע לשחק איתם, משום שהמילה קשת פירושה גם "קשת" וגם "קשת".

מה המשמעות של דור שאינו זקוק לקשת בענן? בפסוק יד אנו קוראים "כאשר אביא (ה') עננים על הארץ", שנראה כמתייחס לגשם. עם זאת, רש"י מסביר זאת כ"כאשר יעלה בלבבי להביא חושך וחורבן לעולם". פן חטאי האדם וסטיית הטבע יגיעו לרמת ההוללות של הדור שקדם למבול, ה' יראה את הקשת בעננים ויזכור את הבטחתו לא להשמיד את העולם שוב במבול. רבי אליהו מזרחי (בערך 1455-בערך 1525) כותב, בפירושו העל לרש"י, שהאלמנטים בפסוק אינם מסודרים ברצף. ה' אינו שוכח דבר; רעיון זה מוזכר בראש השנה. אלא, הקשת בענן היא אות עבורנו לכך שה' מכבד את הבטחתו, למרות אשמתנו.

בגמרא (מנחות לו ע"ב), ההצעה לפיה מצוות הנחת תפילין חלה בשבת ובחגים נדחית על סמך פסוק א' "וְקִשְׁרְתָּ אֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו', ח'). השבת מכונה גם "אות עולם ביני ובין בני ישראל" (שמות לא', יז). לכן, מכיוון שהשבת עצמה היא אות, אין צורך באות נוסף.

באופן דומה, נוכחותם של צדיקים בדור מספיקה כדי למתן את מידת הדין האלוהית, ולהפוך אותה לחמלה אלוהית. נראה שכאשר אנו מקדשים את חיינו באמצעות מעשים נכונים, הן בעבודת ה' והן באהבת האנושות, ההשפעה היא תוססת וקורנת כמו צבעי הקשת היפים; אז הקשת אינה נחוצה.

עלינו לחשוב באופן גלובלי, ולפעול באופן מקומי, לטפח את זרעי הצדק בתוכנו, ולחפש את אותם אנשים אשר, בזכות קדושתם וטהרתם, מקיימים את העולם כפי שעשה נח הצדיק עצמו.

מי ייתן ונזכה להיות בחברת צדיקים.




מאת הרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.