בס"ד

בראשית לב:4-לו:43

פרשת תורה זו היא גם המשך של הסיפור על יעקב, האמהות וילדיהן, וגם סדרה של נבואות וסודות מיסטיים החבויים בתוכו. יעקב, בעודו חוזר עם משפחתו לארץ כנען, ובדרכו לפגוש את אחיו עשו, חווה מפגש על טבעי.

הפסוק קובע "וַיִּשְׁאַר יַעֲקֹב לבדוֹ וַיַּנְגֵּל עָמוֹ אִישׁ עַד הַשֶׁחַר" (בראשית לב, כה). אך "איש" זה לא היה איש כלל; זה היה מלאך. וזה לא היה סתם מלאך רגיל. במדרש אנו מגלים שזה היה המלאך שנועד במיוחד לעשו - השרוּ של עשו., שרו של עשו. אנו יודעים זאת משום שכאשר יעקב פוגש סוף סוף את עשו, הוא משמיע אמירה מוזרה במקצת, "כי אמנם ראיתי פניך, וכאילו פני מלאך ראיתי, ורצית בי" (בראשית רבה ע"ז, א'; בראשית לג, י'). כשמביט בעשו, היה זה כאילו יעקב ראה פני מלאך - משום שהמלאך אכן דמה לעשו.

משמעות מאבקו הרגעי של יעקב עם ה שרו של עשו יש להבין זאת על פי שני חלקיו המרכיבים, הראשון הוא המאבק עצמו, והשני הוא העובדה שהוא הסתיים עם שחר. כאשר המלאך מגלה שאינו יכול להתגבר על יעקב, הוא נותן ליעקב נבואה ששמו ישונה בסופו של דבר לישראל, שפירושו "מי שנאבק עם מלאכים". זה לא היה רק קרב בין יעקב למלאך, אלא הכוחות הרוחניים של עשו ו ישראל. זה היה ייצוג מיקרוקוסמי של מאבקה של ישראל עם אומות העולם לאורך ההיסטוריה.

דפוס זה של גלות וגאולה של ישראל נראה כמחזורי, אך הוא מוגבל לארבעה מקרים: מצרים, בבל, האימפריה היוונית והאימפריה הרומית. וההיסטוריה היא ליניארית וסופית. "שחר", בסיפור, מתייחס לתקופה שלפני הזריחה. אך הוא גם רומז על זמן בעתיד שבו "תשחר" הישועה עבור ישראל.

ישנו פסוק בתהילים שאומר, "לדבר חסדך בבוקר ואמונתך בלילה" (תהילים צב, ג). "בוקר" מייצג זמן של בהירות, כאשר חסד ה' ניכר. לכן, אנו יכולים לדבר עליו, אנו יכולים להצביע עליו בבירור. מצד שני, "לילה" מייצג זמני חושך, כאשר חסד ה' נסתר מן העין. בזמנים אלה, עלינו להסתמך על אמונה שתעזור לנו לעבור את זה. עבור ישראל, "לילה" מייצג גלות, בעוד ש"בוקר" מייצג גאולה. לפיכך, ה"שחר" המוזכר בפסוק שלנו מייצג את העתיד הזוהר הצפוי לישראל, ובהרחבה, לשאר האנושות.

כאשר רבקה הייתה בהריון עם תאומיה, נאמר לה, כנבואה, "גוי אחד חזק מהגוי האחר" (בראשית כה, כג). משמעות הדבר היא שכוחותיהם של עשו ויעקב לעולם אינם שולטים בו זמנית. האחד תמיד חזק מהשני, כפי שרש"י מעיר, "לעולם אינם שווים בגדולתם. כאשר אחד קם, השני נופל" (שם).

למרבה המזל, אנו מקבלים גם את המפתח להבנת מה משפיע על מאזן הכוחות הזה. כאשר יצחק מברך את עשו, הוא אומר לו: "וְעָבַד אֶת-אָחִיךָ, וְכַאֲשֶׁר תִּרְשׁוּ, תִשְׁבֵּר עוֹלוֹ מֵעַל צַוָּרְךָ" (שם, כ"ז, מ'). רש"י מצטט את המדרש ומסביר שאם וכאשר בני ישראל לא יקיימו את התורה, צאצאיו הרוחניים של עשו יוכלו לטעון בצדק כי יעקב אביהם קיבל את הבכורה שלא בצדק. (רש"י, שם, בראשית רבה ס"ג, ז'). אם ישראל "עולה", כלומר, משיג מנהיגות בעולם, זה רק למטרת הגברת המודעות לאלוקים בקרב האנושות. לכן, אם בני ישראל לא יצליחו למלא את שליחות זו, הם אינם ראויים לעליון. אבל אם הם אכן ממלאים את רצון ה', ראוי שיהיה להם, שכן זה לטובת כל האנושות.

ברמה עמוקה ואישית יותר, "ישראל" ו"עשיו" מייצגים שני כוחות הפועלים בחייהם של כל בני האדם, הידועים גם בשם... יצר טוב, "הנטייה הטובה" וה- יצר הרע, "יצר הרע". תפקידו של כל אדם הוא להעצים את יצרו הטוב, ולכבוש את יצר הרע, לרתום את כוחו לעבודת ה'. רק אז שני הכוחות הללו יכולים להתקיים יחד בהרמוניה.

“"ואלה תולדות עשו, עשו אדום" (בראשית לו, א). העם שזרע עשו היה אדום. אך, כמו עמלק, שגם הוא מופיע לראשונה בפרשת תורה זו, אדום מייצג ישות רוחנית, אשר משימתה והשקפת עולמה אומצו על ידי עמים ותרבויות רבות לאורך ההיסטוריה. מבין ראשי השבטים של אדום נמצא מגדיאל, המזוהה כרומא (רש"י, שם). האימפריה הרומית, אויבת אנושה של ישראל העתיקה, והציוויליזציה המערבית שקמה ממנה לאחר מכן, מגלמת את אדום, או עשו, בעולם.

הגלות הרביעית והאחרונה של העם היהודי מכונה גלות אדום, הגלות [שהוטלה על ידי] אדום. היא החלה בחורבן בית המקדש השני על ידי הכוחות האימפריים הרומיים בשנת 70 לספירה ונמשכת עד היום. מבט לאחור על ההיסטוריה ועד ימינו מגלה שהמערב היה באמת בעלייה, ממקורותיו היווניים-רומיים ועד להחדרת רעיונותיו לתת-מודע הקולקטיבי של האנושות. ומורשת המערב אכן הביאה הרבה טוב לעולם: דמוקרטיה, ממשל, משפט, מדע, חינוך, רפואה, אמנות, מוזיקה והומניזם. יהיה זה פשטני מדי לראות את ההיסטוריה כספורט של צופים, ואת המאבק בין אדום לישראל כמאבק בין קבוצות יריבות.

הסיבה לכך היא שהיסוד המוסרי של המערב, מורשתו הרוחנית, נמצא בתורה עצמה, במקורותיה היהודיים. כאשר תרבויות בולטות מאבדות את כיוון המוסר שלהן, כאשר הן מפסיקות להיות אחראיות לערכים המצדיקים את קיומן, הן בסכנת הכחדה; ההיסטוריה נעה לכיוון הגאולה האולטימטיבית. מסיבה זו, גם לא משנה אם אתה יהודי או גוי. האם תשמח או לא בבוא היום הזה אינו עניין של גנטיקה או מוצא אתני, וגם לא גורם של השתייכותך הפוליטית. זה תלוי רק בשאלה האם הפכת את התורה למגדלור שלך בחיים והצבת את אלוהים במרכז. המנהיגות האולטימטיבית חייבת להיות שייכת לאלוהים עצמו.

ה הפטרה כי השבוע הוא ספר עובדיה, שאורכו פרק אחד, ועוסק רק בנפילתם של עשו ואדום. זוהי נבואה שניתנה לעובדיה משום שהוא עצמו היה גר אדום, ולכן היה ראוי לנבא עליהם. חז"ל אומרים לנו: "ועבדיה ישב בין שני עושי רעה, אחאב ואיזבל, ולא דמיין אותם. זה מפליל את עשו, שישב בין שני צדיקים, יצחק ורבקה, ולא דמיין את דרכיהם" (סנהדרין לט ע"ב).

יעקב אמר לעשו, "ילך אדוני לפני... עד אשר אבוא אל אדוני הר שעיר" (בראשית לג, יד), אך איננו רואים זאת קורה לעולם. רש"י שואל, "מתי יפגוש יעקב את עשו? כאשר יבוא המשיח, כפי שכתוב בפסוק (עובדיה א, כא), "ועלו מושיעים להר ציון לשפוט את הר שעיר", ואז "והמלכות תהיה לאלהים". מי ייתן וכולנו נזכה להיאחז בתורה וליהנות משמחת הגאולה.


מאת הרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.