פרשת ואתחנן – מעבר לאותה מילה במילה

בס"ד

ו'אצ'נן (דברים ג':23-ז':11 )

“"וְעָשִׂיתָ אֶת הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעֲשֶׂה טוֹב עִמָּךָ וּבֹאתָ וְנָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר הַנִּבְרַח ה' לַאֲבוֹתֶיךָ" (1)

המפרשים כותבים שפסוק זה, המופיע לקראת סוף פרשת התורה, הוא המקור לעקרון 'מעבר לאותה לשון של חוק'. (2) זה מלמד אותנו על הצורך להימנע מלהיות מדקדק (מחמיר) בענייני משפט ולהיות מוואטר (סליחה) על מה שמגיע לנו בצדק במצבים מסוימים. דוגמאות לכך הן: כאשר אדם מוצא חפץ אבוד ש מבחינה הלכתית (מבחינה חוקית) מותר לו לשמור, אך הוא יודע את זהות הבעלים המקורי - הרבנים אומרים לנו שלמרות שמותר מבחינה טכנית לשמור את החפץ, עליו בכל זאת להחזירו.(3) דוגמה נוספת היא כאשר נכס עומד למכירה - הקונים הפוטנציאליים צריכים לתת עדיפות לאדם שגר ליד הנכס מכיוון שהוא עומד להרוויח הכי הרבה מקניית הנכס הספציפי הזה.(4) האמת היא שיש מקרים רבים שבהם יש לחרוג מהאותיות של החוק - הרמב"ן כותב שהתורה לא רצתה לציין את כולם במפורש, אלא עלינו ללמוד מפסוק זה שעלינו לשאוף כל הזמן להתייחס לאנשים בצורה מבינה ולהימנע מלהתייחס אליהם תמיד לפי האותיות המחמירות של החוק.(5) הגמרא מספרת לנו שהמקדש נהרס משום שאנשים היו תובעניים זה עם זה והתייחסו אליהם לפי האותיות המחמירות של החוק.(6) זה נראה קשה מאוד להבנה - היה נראה שכל הרעיון של לחרוג מהאותיות של החוק הוא סוג של חומרה וכי אי ציות לו לא היה מצדיק עונש כה חמור. מדוע התייחסו כלפי העם היהודי בצורה כה קשה בשל היותו מדקדק אחד על השני?

נראה כי אי-התייחסות לאנשים "מעבר לשליטת החוק" משקפת פגם עמוק בגישתו של אדם לעבודת ה'. הרב יצחק ברקוביץ מסביר, בהתבסס על הרמב"ן על פסוק זה, כי "‘ואסיטה היאשר וחטוב‘'הוא המקבילה ביחסים בין-אישיים ל-'‘קדושים תחיו‘הרמב"ן בקדושים מסביר שאדם יכול לקיים את כל המצוות ועדיין להיות...‘מְנוּבַל בְּרֵשׁוּת הַתּוֹרָה.'.' – משמעות הדבר היא שהוא נזהר שלא לעבור על אף מצוות, אך יחד עם זאת אין לו עניין להתעלות בתחומים שאינם מצוות או חטאים מטבעם, כגון אכילה ושינה. הסיבה הבסיסית לאורח חייו היא שהוא מאמין שהתורה אמת ולכן יש לקיים אותה, אך הוא אינו דומה לתפיסת התורה האמיתית – אין לו עניין להתעלות מבחינה רוחנית, אלא מטרותיו הן במידה רבה 'ארציות', הכוללות מטרות כמו מילוי תשוקותיו הגופניות והשגת עושר. בשל הכרתו באמת התורה, הוא לעולם לא יחטא במכוון, אך יחד עם זאת הוא לא יגלה עניין להתעלות בתחומים שהוא אינו מחויב לעשות זאת מבחינה טכנית.(7)

באופן דומה, בתחום היחסים הבין-אישיים, אדם עשוי להכיר בצורך לציית לחוקי התורה, אך אין לו רצון לשלב בתוכו את הערכים העומדים מאחוריהם. לכן, הוא תמיד יצמד לאות החוק הקפדנית, אך בכל פעם שתהיה לו הזדמנות להרוויח כסף באופן המותר מבחינה טכנית, הוא לא יהסס לעשות זאת. התורה אומרת לאדם זה שהוא עושה טעות חמורה בכך שהיא מורה לו "לעשות את הטוב והישר", לפעול "מעבר לאות החוק", להתייחס לאנשים ברחמים, ולא להיות... מדקדק בכל מקרה ומקרה. התורה מורה לנו לפתח אהבה אמיתית כלפי הזולת, ובכך להתייחס אליו כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו – להיות סלחניים וחומלים. כך, למשל, כאשר מישהו איבד חפץ יקר, יהודי לא יהסס להחזירו גם אם אינו מחויב לעשות זאת, או כאשר אדם עני מוצא את עצמו חייב לך סכום כסף גדול, אדם צריך לפעול במידה מסוימת של גמישות וחמלה.

זה עוזר להבין מדוע היה עונש כה חמור כאשר היהודים התייחסו זה לזה בצורה קפדנית - הם החמיצו את הלקח של '‘היאשר בחטוב‘', שאין זה ראוי להתייחס כלפי יהודי בצורה קשה וחסרת סליחה, זה לא תואם את רוח היחסים הבין-אישיים שהתורה דוגלת בה.

הפרשנים מוצאים קושי נוסף בגמרא הקובעת כי בית המקדש נחרב משום שהעם היה קפדן זה עם זה. גמרות אחרות נותנות סיבות שונות לחורבן, כגון רצח, עבודת אלילים, חוסר מוסר ושנאה חסרת בסיס.(8) רב יצחק מוולוז'ין ענה על שאלה זו כאשר היה עד לאירוע הבא. מישהו הוציא דיבה על חברו וכעת בא בערב יום כיפור לבקש סליחה. הקורבן סירב לסלוח לו, והצביע על ההלכה שאין לסלוח על לשון הרע. רב יצחק שאל אותו על הסתירה הנזכרת בגמרות. הוא הסביר כי בתי המקדש נחרבו בגלל החטאים הנוראיים המנויים בגמרות האחרות. עם זאת, הוא ציין כי הרבנים אומרים לנו שכאשר אנשים מתייחסים זה לזה מעבר לאות החוק ואינם קפדנים בכל פרט, אז ה' פועל מידה כנגד מידה וסולח אפילו על החטאים החמורים ביותר. עם זאת, כאשר ה' ראה שהעם מתייחס זה לזה בצורה קפדנית, הוא פעל בהתאם ובחר לא לסלוח על שאר חטאיהם. כך גם אמר רב יצחק לאדם שאינו סולח, אם אתה מתייחס לחברך בצורה כה מחמירה, אז אתה צריך לצפות שה' יתייחס אליך באותו אופן. האיש שמע את הלקח וסלח למוציא דיבה. מי ייתן וכולנו נזכה לנהוג זה בזה כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו עצמנו, ושה' יגיב בצורה דומה.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

ואשנן, ו':י"ח.

2. ראה רש"י ורמב"ן.

3. בבא מציעא, 30b.

4. בבא מציעא, 108א. זה ידוע בתור, '‘דין ד'בר מטרה.'’

5. רמב"ן, ואשנן, שם.

6. בבא מציעא, 30b.

7. ראו את המאמר שלי על פרס וירא על איך לוט גילם את הדיכוטומיה הזו.

8. לא ברור לאיזה בית המקדש מתייחסת הגמרא בבבא מציעא.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.