בס"ד
16 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר 17 ‘הִצְרוּ אֶת-הַמִּדְיָן וְהִכִּיתָם; 18 כִּי הֵם מְצַרְפִים אֶתְכֶם בְּמַרְמָתָם אֲשֶׁר רָמוּ אֶתְכֶם בְּדֶּן פְעוֹר וּבְדֶן כַזְבִּי בַּת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחוֹתָם אֲשֶׁר הֲרָגָה בְּיוֹם הַמֶּפֶּה בְּדֶן פְעוֹר׃’
בפרשתנו, יש לנו מצווה מוזרה ביותר שניתנה לבני ישראל, המצווה להטריד ולהכות את המדיינים. שלא כמו מצוות דומות, כמו המצווה להשמיד את עמלק, ולהשמיד את שבעת אומות הכנענים עם כניסתם לארץ ישראל, המצווה להכות את המדיינים מלווה בהוראה "להטריד" (צרור) גם אותם. רש"י (שם) מעיר שמשמעות הדבר היא שעם ישראל נצטווה על ידי ה' לטפח למעשה אוריינטציה של שנאה כלפיהם, לראות את המדיינים כאויבים. הסיבה למצווה זו היא "כי הם מצטערים אותך", כלומר הם שונאים אותך, הם רואים אותך כאויב (במדבר כ"ה, יח). ישנן שתי נקודות שחשוב לציין כאן; ראשית, שהרמז בפועל לצאת למלחמה נגד מדין לא ניתן עד מאוחר יותר, בפרשת מטות (במדבר ל"א, ב; אור החיים על פסוקנו), כך שהדגש כאן הוא באמת על מצוות הבוז. שנית, שהפועל צורים ("הם מטרידים") מוצג בזמן הווה, דבר המצביע על כך ששנאת המדיינים כלפי ישראל נמשכה, גם לאחר מסעם נגדם.
בפרשה הקודמת, קראנו על קו ההתקפה השני שניהלו המדיינים והמואבים נגד בני ישראל, דהיינו, זנות נשותיהם בקרב בני ישראל במטרה לפתות את בני ישראל לעבוד את האליל בעל פעור, מה שעורר את זעמו של אלוהים והטיל מגפה על בני ישראל. בלעם, שלא היה מסוגל לקלל אותם, הגה מעין "פתרון סופי" עבור פטרוניו, כזה שהביא למעשה למותם של 24,000 איש. מה בדיוק הייתה האסטרטגיה שלו/שלהם, מה היה אופי שנאתם של המדיינים, ומדוע עמים אלה נבחרים לשנאתנו?
האדמו"ר סלונימר זצ"ל ביצירתו המונומנטלית נתיבות שלום, ממקד אותנו בעובדה שהמטרה הסופית של זנות האויבים הייתה עבודת אלילים על ידי בני ישראל, וכי כדי להשיג מטרה זו, הם השתמשו בזוהמה כנשקם. עבודת אלילים היא הפשע החמור ביותר בתורה, עבור יהודים וגויים כאחד; היא נחשבת כשווה לכל המצוות בתורה, והיא מייצגת את ההפך מאמונה באלוהים. לדברי הרבי מסלונימר, המדיינים הרסו למעשה את אמונתם של בני ישראל בכך שתקפו את שער האמונה באלוהים. "שער" זה הוא שער הקדושה או... קדושה.
כמו כל דבר אחר בתורה, קדושה אינה מונח רופף, אלא מונח טכני. כיצד התורה מגדירה קדושה? הפסוק קובע: "קדושים תהיו כי קדוש אני" (ויקרא יט, ב). רש"י (שם) קובע שהפסוק אומר: "היו מופרדים מיחסי מין אסורים ומעבירה, כי בכל מקום שיש בו גדר סביב יחסים אסורים, קדושה נמצאת". לפיכך, מושג ה... קדושה או שקדושה קשורה באופן מהותי לטוהר ולמוסר בתחום המיניות. המשמעות היא שאמונתו של אדם באלוהים מתחזקת על ידי מחויבותו לחיי קדושה, ונשחקת על ידי היחלשות מחויבות זו, נשחקת אפילו עד כדי נכונות לצאת נגד אלוהים באופן מוחלט, באמצעות עבודת אלילים.
מהאסטרטגיה של המדיינים עולה בבירור שמטרתם הייתה להפריד בין בני ישראל לאלוהים, ובכך להפוך אותם לפגיעים שוב. לפני התקפתם, בני ישראל היו פשוטו כמשמעו חסינים בכל מקרה שבו אמונתם הייתה איתנה באלוהים. פגיעות פירושה היה צורך להפריד את היהודים מאלוהים. הרבי מסלונימר מסכם שזו הסיבה שאנו מצווים, לא רק לנקום את מעשי המדיינים, אלא גם לשנוא אותם. משום שחיים בעולם הזה ללא אלוהים, שהוא מקור כל המשמעות, הם חיים שלא נגאלו, וכמובן, מובילים לאובדן חיי העולם הבא. עמים אחרים, כמו המצרים או האדומים, שעבדו אותנו פיזית, או שיעבדו אותנו. אך מדיין יצרה הקשר שהיה הרסני לנשמת ישראל.
אפשר לשאול, "אבל מי אחראי לביצוע החטא? האם לא צריך אותו צד לסבול מאה אחוז מההשלכות? אפילו חכמים קובעים, "אין מושג של שליחות לחטא" (ת.ב. קידושין מב ע"ב), כלומר, אדם א' אינו נושא באחריות על כך שאומר לאדם ב' לעבוד עבודה זרה, אם אדם ב' אכן עושה זאת.
ובכל זאת, התשובה היא כן ולא. השפעות שליליות הן גירוי, אך לא הגורם, לחטאו של אדם. זו הסיבה שפרצה מגפה בקרב בני ישראל; איננו יכולים לטעון לאי שפיות כאשר מוסר נדרש מאיתנו. במקביל, אדריכלי התרבות יוצרים את הגבולות הצרים שבתוכם אדם יכול לקבל החלטות לגבי האופן שבו יחיה את חייו. הקהילה האנושית היא קהילה שבה כל חבריה קשורים זה בזה ללא תקנה. לכן, ניתן לשפוט חברות גם על פי התנאים הרוחניים שהן מציעות לאדם לחיות חיים טובים. האם החברה בה אנו חיים מקדמת או מדכאת צמיחה רוחנית? האם זיהינו נכון את "אויבינו"? מהו המחיר שאנו משלמים על "עשיית שלום" איתם?
ומה המשמעות המעשית של זה עבורנו? כיצד נוכל להבין את חשיבות הקרבה לאלוקים ואת בעיית הניתוק ממנו?
דוד המלך אומר "ואני, קרבת ה' היא טובה" (תהילים ע"ג, כח). אנו מבינים זאת כמשמעותה שקרבה לה' היא הטוב. הרמח"ל, בדרך השם, קובע בבירור שהשגת קרבה זו היא תכלית האדם. אנו עושים זאת על ידי חיקוי תכונותיו של ה', ובכך מיישמים את חזונו לעולם במונחים קונקרטיים. יש להניח שכאשר חלק האנושות שעושה זאת מגיע למסה קריטית, ההשפעה החיובית שיש להם על הקיום ניכרת.
אבל ישנם כוחות רבים בעולם המאיימים לבוא בין האדם לבוראו. דמיינו מה תהיה תגובתנו אם מישהו ינסה להפריד אותנו מאהובינו, מכספנו שהרווחנו בעמל רב, מבריאותנו או מהמטרות האישיות הרצויות לנו ביותר? סביר להניח שנחווה ייאוש או זעם. עם זאת, כל הברכות הללו מגיעות אלינו דרך מערכת היחסים שלנו עם אלוהים.
מי ייתן ונגלה מחדש את מערכת היחסים הזו ונטפח אותה, ונחזק את עצמנו להילחם באלמנטים המאיימים לנתק אותה. ובכך, מי ייתן וניפגש בחיים גאולים, הולכים צד לצד אלוקים.
שבת טובה! שבת שלום!
מאת הרב תני ברטון
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.