בס"ד

פרשת חוקת
הרמב"ם, בעודו מסביר את חוקי הפרה האדומה, מציג שני שינויים מהותיים בהשוואה למקור שממנו הוא לומד את החוקים. על ידי הסבר משמעותם של שני שינויים אלה אנו מגלים חוק חדש בנוגע לאופן שבו עלינו לצפות למשיח.
מבוסס על ליקוטי שיחות, כרך 28, עמ' 131

הרמב"ם, הפרה האדומה, וכיצד אנו לומדים לחכות למשיח

קריאות התורה השבוע כוללות צ'וקאט ו בלק. צ'וקאט נפתח בחוקי הפרה האדומה (פרה אדומה), אחת המצוות המסתוריות ביותר בתורה. מעבר לפרטים הטכניים של חוקים אלה, ישנה הוראה עמוקה שמביא הרמב"ם הפותחת צוהר עמוק יותר לאופן שבו אנו מבינים גאולה, גלות והדרך בה אנו אמורים להמתין למשיח.

הרמב"ם והעגלות האדומות בהיסטוריה

הרמב"ם מסביר, בהתבסס על מקורות קודמים, שלאורך ההיסטוריה היהודית היו תשע עגלות אדומות שהוכנו למטרות טהרה. הראשונה הוכנה על ידי משה רבנו במדבר. עגלה נוספת הוכנה על ידי עזרא הכהן לאחר שיבת גלות בבל ובניית בית המקדש השני. עגלות נוספות הוכנו עד לחורבן בית המקדש השני.

הרמב"ם מוסיף שתי נקודות בולטות שלא נמצאות במפורש במקור המשנה הקדום:

  1. את הפרה האדומה העשירית הכין משיח בעצמו.
  2. לאחר שהזכיר זאת, הרמב"ם מוסיף תפילה: שיגלה המשיח במהרה בימינו, ושהדבר יהיה רצון ה'.

זה מעלה שאלה מיידית. הרמב"ם ידוע בדיוקו הרב ובבהירותו המשפטית. עבודתו, ה... משנה תורה, הוא ספר תורה - לא ספר תפילות או ביטויים אישיים. מדוע, אם כן, הוא מכניס תפילה כאן בכלל? ותמוה עוד יותר: מדוע דווקא כאן, בחוקי הפרה האדומה, ולא בחלק שבו הוא דן בחוקי המשיח?

שינוי מבני בתורת הרמב"ם

כדי להבין זאת, עלינו להבחין בשינוי עדין אך חשוב בין המשנה לרמב"ם.

במשנה, הדיון על הפרה האדומה מופיע בהקשר של האופן שבו האפר שימש לטיהור אלו שטמאו. כחלק מדיון זה, המשנה מפרטת כמה פרות אדומות היו קיימות לאורך ההיסטוריה.

הרמב"ם, לעומת זאת, מציב את הרישום ההיסטורי של הפרות האדומות בהקשר שונה. הוא אינו מתמקד בטקס התזת מי הטהרה על הכוהנים. במקום זאת, הוא מתמקד בחוק אחר: הדרישה לשמר ולאחסן את אפר הפרה האדומה.

הוא מסביר שאפר זה לא רק נוצל באופן מיידי, אלא גם אוחסן בקפידה בשלושה מקומות שונים לשימוש מתמשך:

מכאן, הרמב"ם גוזר עיקרון רחב יותר: יש מצווה מתמשכת לשמור את אפר הפרה האדומה בכל עת.

לאחר שנקבעה מסגרת זו, הוא מונה את תשע העגלות האדומות של ההיסטוריה כדי להדגים שמצוות שימור זו קוימה באופן עקבי לאורך הדורות.

למה להזכיר כאן את משיח?

כעת אנו יכולים להבין מדוע הרמב"ם מוסיף כי הפרה האדומה העשירית תוכן על ידי משיח. מאחר שהוא דן בחובה היסטורית ועתידית מתמשכת - משהו המשתרע ממשה ועד לגאולה העתידית - זה כולל באופן טבעי את השלב הסופי של תהליך זה: תקופת המשיח.

אבל זה עדיין לא מסביר את התפילה.

חוק נסתר: איך לחכות לגאולה

התובנה המרכזית היא שהרמב"ם לא רק מלמד אותנו על חוקי פולחן. הוא גם מלמד אותנו על חוקים רוחניים: כיצד יהודי אמור להמתין לגאולה.

כשם שיש דרישה מתמדת לשמר את אפר העגלה האדומה, יש גם דרישה מתמדת "לשמר" את המודעות לגאולה - לשמור אותה חיה בתודעה שלנו בכל עת.

בכל פעם שמוזכר נושא המשיח, זה צריך לעורר באדם כמיהה מחודשת: שזה יקרה במהרה ובימינו.

זו הסיבה שהרמב"ם מציב כאן תפילה. זוהי אינה ביטוי אישי, והיא אינה במקומה הלא נכון. היא עצמה חלק מההלכה. הוא מלמד שציפייה למשיח אינה אמונה פסיבית - זוהי מצב פעיל ומתמשך של כמיהה.

למה דווקא כאן, בחוקי טהרה?

יש סיבה עמוקה אף יותר מדוע הוראה זו מופיעה דווקא בחוקי הפרה האדומה, העוסקת בטיהור ממגע עם המוות.

טומאה ממוות מייצגת גלות רוחנית - הסתרת החיים האלוהיים והנוכחות בעולם. גאולה, לעומת זאת, היא גילוי החיים האלוהיים הללו.

לכן, תהליך הטיהור מהמוות הופך למטאפורה מושלמת לגלות ולגאולה. כשם שאדם חייב להיטהר מטומאה הנגרמת על ידי המוות, כך גם אנו נועדנו להיטהר מה"מרחק" הרוחני של הגלות.

המסר המרכזי

הרמב"ם מלמד רעיון רב עוצמה:

המתנה למשיח אינה תחושה מזדמנת השמורה לתפילות או רגעים מיוחדים. היא נועדה להיות קבועה, כמו השימור המתמשך של אפר הפרה האדומה.

אפילו כשדנים בחוקים טכניים, המודעות לגאולה חייבת להישאר חיה. היא צריכה לעלות על פני השטח באופן טבעי, שוב ושוב ובכנות: כמיהה שזה יקרה "במהרה בימינו", ושהוא יהיה רצון ה'.

בדרך זו, החוקים עצמם הופכים לא רק להוראות לתרגול פולחני, אלא גם למדריך כיצד לחיות במצב של תקווה מתמשכת, מוכנות וציפייה לגאולה.

שבת טובה.

שיחה מאת הרב טוביה סרבר


האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.